איש האלכוהול – והגדת לבנך – מדור פרידה

בפסח הנוכחי החלטתי להרחיב את מצוות "הגדת לבנך". כאב אחראי וכבנו של איש האלכוהול חובה עלי להרחיב ולהעמיק את ידיעותיו של בני, הלא הוא נכדו הראשון של איש האלכוהול, מדובר בבכור שביעי בשושלת אנשי אלכוהול עתיקת יומין. ההיכרות המעמיקה, הידע והיכולת האמיתית ליהנות ממשקה אלכוהולי כשאין שום רצון להשתכר, או בשפה פשוטה יותר "לדפוק את הראש", תלויים בחינוך ולימוד ולא רק בטעימות שהקטנים מקבלים. השתייה במינון נכון אינה מזיקה ומהווה בילוי והנאה אישית וחברתית אמיתית.

הסיפור שהיה כך היה:

התחלתי: "לפני שנים רבות בארץ רחוקה מאוד מתחיל סיפורינו. ארץ זאת הייתה זבת חלב ודבש וגם גפנים רבות לה…"

נכדו של איש האלכוהול (להלן נכדו): "גפנים זה יין לא אלכוהול".

עניתי: "נכון מגפנים מייצרים יין ומשם גם התחיל הרעיון, לא להאמין שפרי שדורכים עליו ברגלים הופך למשקה שנמצא על שולחנם של מלכים".

מסתבר שמשקאות השיכר התחילו מפרי הגפן. תתפלאו לשמוע שלא מדובר בנח יקירנו, עוד הרבה לפני המבול בני האדם נהנו מלגימה של יין. הממצאים הארכאולוגים מתוארכים ככאלה מלפני כ-5,000 שנים. מדובר בכלי חרס שבורים שספוגים בהם שאריות יין. את הממצא גילו בגאורגיה, גרוזיה של פעם. עד היום ממשיכים שם בגידול זני גפנים ליין. נכון שהפעם הראשונה שבה מתואר השכרות הראשונה היא ברב המכר שלנו, התנ"כ. שם כתוב: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר" (בראשית ט' 20-21).

נכדו: "אז נח היה שיכור כלוט?"

עניתי: "לוט עוד לא נולד ונח לא היה שיכור, הוא היה איש מיוחד שהצליח כחובבן לבנות ספינה שהחזיקה מעמד יותר מהטיטניק, הוא פעל כשכל הסביבה לעגה לו, הוא היה מכוון מטרה ופעל להשגתה – הגיע לו אלכוהול!"

יש ארכיאולוגים שטוענים שעדויות לשתייה יש בציורי קיר במזרח הקדום לפני 7,400 שנים. לא מדובר רק במשקה ששימש לטקסים דתיים אלא גם בהנאה, "המשמח אלוהים ואנשים" (שופטים ט' 13).

נכדו: "אימא אמרה שהמצרים התחילו עם האלכוהול".

עניתי: "לא בכל אשמים המצרים, הטעות נובעת מכך שהשרידים הראשונים למשקה חריף נמצאו במצרים".

עם התקדמות ההיסטוריה גילו השבטים הגרמנים את הבירה, עובדה שעד היום הם ידועים ביכולות השתייה שלהם במשקה האלכוהולי הזה. יש עדויות נוספות למשקה אלכוהולי של שבט אוסטרו-גותי שהתפתח לקוניאק הצרפתי.

נכדו: "איפה עוד מצאו עדויות למשקאות אלכוהוליים?"

השבתי: "האמת היא שבמקומות רבים נמצאו עדויות לתרבויות שנהגו להכין ולשתות אלכוהול, אחד מהשמות הנפוצים היה 'מי דבש'. מדובר במשקה שנרקח באמצעות דילול דבש במיצי פירות או במים. זה המשקה שמצויר בציורים שמתארים את הויקינגים. ידוע גם שהאצטקים שתו אותו."

נכדו: "מאיפה הגיע המשקה ששתה דוד איליושה?"

עניתי: "איליושה שתה וודקה, מקורה של הוודקה בתרבות הסלבית. יש שמעצימים את חווית הוודקה ומוזגים לכוס גם בירה (נקרא יורש). מכאן גם העצה שנותנים למי שסובל מחמרמורת – לשתות בירה."

וודקה

וודקה הינה משקה אלכוהולי שמותסס מתפוחי אדמה או דגנים. לוודקה יש שני מרכיבים: אלכוהול ומים. יש וודקות שבהן אחוז האלכוהול נחשב לנמוך כמו 33.5% ויש וודקות שמגיעות ל-70% אלכוהול. מקור הוודקה הוא בפולין או ברוסיה, תלוי אם שואלים פולני או רוסי. הפולנים טוענים לבכורה ומספרים שכבר בשנת 800 לספירה הם ייצרו משקה אלכוהולי קפוא מיין. פולנים, לא תמיד אפשר להבין אותם.

בירה

מדובר במשפחה של משקאות חריפים שמקורם בתסיסה של דגנים, הדגן הנפוץ ביותר בבירה הוא השעורה. התהליך עצמו נקרא בישול ולכן גם אומרים "מבשלת בירה". חסידי הבירה טוענים שהבירה יוצרה לראשונה לפני 6,000 שנים.

המרכיבים המרכזיים בבירה הם לתת (דגן שעבר הנבטה), כשותית, שמרים ומים כמובן. הכשותית אחראית על ייצוב הקצף וטעמה המריר של הבירה. היא גם מונעת את התפתחותן של בקטריות בבירה. יש מדינות שמוסיפות לבירה עשבי תיבול כדי להעצים או להעניק טעמים מסוימים. הבלגים למשל. ניתן לחלק את הבירות לשני סוגים מרכזיים: בירות הלאגר ובירות האייל. ההבדל הוא בסוג השמרים שמשמשים להכנת הבירה. בירות הלאגר מאופיינות בתסיסה בתחתית המכל והאייל בחלקו העליון. בירות הלאגר זקוקות לטמפרטורה נמוכה יותר מבירות האייל. בבירות הלאגר קירור הוא מרכיב חשוב בבישול הבירה. ההבדל האחרון הוא כמובן בטעמן של הבירות. בירות האייל עשירות יותר בטעמים מאשר בירות הלאגר.

נכדו: "אה, אסור בירה כי זה מאותו החומר שעושים לחם נכון?"

עניתי: "נכון מאוד."

נכדו: "אז אפשר שנשתה מהערק?"

עניתי: "כן בפסח אפשר לשתות ערק. זאת כיוון שהפריות המשמשים לייצור המשקה הם ענבים או תמרים."

ערק

הערק מיוצר מהתססה וזיקוק של תמרים או ענבים, הנוזל שנוצר בא במגע עם זרעי אניס או עלים של אניס ומכאן גם מגיע טעמו הייחודי. מדובר במשקה אלכוהולי שקוף, בעל חוזק אלכוהולי שבין 38% ל75% לערך. אחוז האלכוהול גבוה כיוון שחלק מטעמו הוא בשמני האתר של צמח האניס. האלכוהול הוא החומר שממוסס אותם. מדובר במשקה שנהוג לשתות אותו עם קרח או מים קרים, יש שמגדילים לעשות ומוסיפים אשכוליות אדומות. עם הוספת המים, הקרח או האשכוליות האדומות, אחוז האלכוהול במשקה יורד, ולכן שמני האניס מופיעים בצבעם הלבנבן. והמשקה נראה בצבעי חלב. יש חובבי אלכוהול שמוסיפים לכוס הערק תמצית שקדים, נענע ופרוסת לימון.

אניס
זרעי אניס

פסח הוא חג חשוב, המצווה והגדת לבנך צריכה להיות לא רק בסיפור ההגדה אלא כמוטיב מרכזי בחינוך ובלימוד. אלכוהול במינון נכון אינו מייצר רוע, אינו גורם לתופעות שליליות, לנשירה מבתי ספר או לאלימות (נכון שאלכוהול הוא מחולל אלימות מרכזי במינון לא ראוי) צריכת אלכוהול שלא במינון ובכדי "לדפוק את הראש" הם הגורמים לדברים השליליים. חינוך ולימוד ומתן היכולת להבין מתי יש להפסיק, כיצד שותים, מאפשר לאנשים ליהנות מאוצר שלם של משקאות, תרבותיים, חברתיים ולבלות יחד ובאופן ראוי והולם.

איש האלכוהול, בנו ונכדו נפרדים מכם הקוראים, אחרי שלוש שנים של כתבות, מאמרים ואירועי אלכוהול, שלוש שנים מהנות של כתיבה ושתייה, שתייה וכתיבה.

וכמו שאמר אבי אביו של איש האלכוהול "אלכוהול ששותים במידה איננו מזיק אפילו בכמויות הכי גדולות…"