איש האלכוהול הולך לאכול… (בית הקפה בליקר Bleeker 31/07/09)

עבר זמן רב מפגישתי האחרונה עם איש האלכוהול, לכן קבענו להיפגש ביום שישי שעה וחצי לפני עזיבתו את מרכז הארץ. כיוון שפגישותיי התארכו וזמן ארוחת הבוקר החל לחלוף לו, הצעתי שניפגש במקום הסמוך לפגישתי האחרונה – קניון ארנה בהרצליה. היו לנו הרבה נושאים לשיחה ולכן חשבנו שמקום עם ארוחת בוקר קלה יכול מאוד להתאים לנו. כאן המקום לומר שלא הספקנו לשוחח על אף אחד מהנושאים כיוון שהיינו טרודים בתקלות החוזרות ונשנות של בית הקפה בו היינו – בליקר.

איש האלכוהול אמר לי שבעולם היין נהוג לומר שכל יין הוא חוויה, גם אם מדובר ביין לא טעים, ביין קורקי, עדין חוויה של משהו חדש או אחר. אינני חושב שניתן להכיל זאת על סיפורנו בבית הקפה בליקר אך הוא מתחיל בצהרי יום שישי. התיישבנו בפנים כדי להרגיש את המזגן, המארחת האדיבה הושיבה אותנו בשולחן שפרורים פזורים עליו ושאריות של מיץ. מלצרית ניגשה אלינו ולקחה מאיתנו את ההזמנה: שקשוקה עם כל התוספות של ארוחת הבוקר, סלט חלומי, מיץ תפוזים טרי (בתוספת חמישה ₪ עבור סחיטה במקום) ומים מינרלים לא קרים – פשוט וקל. כשהמלצרית ניגשה לערוך את השולחן בקשנו ממנה לדאוג לניקיונו ונעננו בחיוב. כמה דקות לאחר מכן הגיע צלוחית עם שלוש עוגיות שכנראה באו להמתיק את שעתיד לבוא.

השתייה הגיעה: מינרלים קרים כקרח ומיץ תפוזים סחוט טרי. כיוון שרצינו להמשיך בשיחתנו ללא הפרעה לא אמרנו כלום, מזגנו ולגמנו. המקום גדול וכך גם צוות העובדים אך אין שום סיבה שמנהלי המשמרת (בחורה ובחור) ינהלו מעל ראשי הלקוחות את המשמרת, הערות כגון: "כל אחד באזור שלו", "עכשיו פינויים, את לא מפנה", "יש דברים לנקות", "שעוד מישהו ייגש למטבח הפעמון מצלצל" ויותר מכך, גערה על אחת כמה וכמה ארסית, בעובדים – היא מסוג הדברים שיש לחסוך מהלקוח שכל רצונו היה לשבת, לסעוד וליהנות. אם יש צורך להעמיד דברים במקומם, יש לעשות זאת מאחורי הקלעים. שולחנות סביבנו קיבלו מנות שלא הזמינו, שכנינו הגדילו לעשות ואמרו שלדעתם האוכל שייך לזוג שממול. זוג שרק התיישב קיבל שתייה למרות שלא הזמין – חוסר סדר כללי, החשש החל מכרסם בי, אולי בחירת המקום הייתה שגויה. איש האלכוהול הבחין בחרק במיץ התפוזים הסחוט טרי ולכן עצרנו את אחד המלצרים וביקשנו להחליף את המיץ. המלצר הרים את הכוס והחל בוחן אותה, שאלתי אותו אם הוא בודק אותנו ונענתי שהוא מחפש את החרק, איש האלכוהול הציג את הממצא בתוך הכוס בעזרת הקש והמלצר אמר: "אולי זה הגרעינים של התפוז". תיקנתי אותו ואמרתי: "חרצנים קוראים להם ואם יש להם כנפיים, רגליים ומחושים קטנים אז זה כנראה חרק ולא חרצן". המלצר הביט שוב ואכן זיהה את הפולש והבטיח להחליף. גבותיו של איש האלכוהול התרוממו ועיניו הכחולות הביטו בי בהשתוממות.

המיץ הוחזר אך הפעם זה היה מיץ תפוזים לא סחוט במקום, איש האלכוהול ביקש שלא אומר כלום. עברו 29 דקות מאז ההזמנה וטרם קיבלנו את המנות שהזמנו. ברור לנו שבמסעדה שעובדת עם ארוחות בוקר לאורך כל היום ומנות יקרה שמנות מתעכבות. להפתעתי ראיתי מלצר יוצא עם מגש ועליו מונח הסלט שהזמנתי, השקשוקה והתוספות שמגיעות איתה. אך המלצר פסח עלינו ויצא למרפסת. פניתי למנהלת המשמרת שהסתובבה אלי והתקרבה עם פניה  יתר על המידה כשחיוך זחוח ומזויף התנוסס על פניה ואמרה: "כן?". בקשתי ממנה לבדוק מה קורה עם המנות שלנו ותוך כדי כך ראיתי את המלצר מיודענו נכנס חזרה למטבח עם המנות עמן יצא. המלצר יצא שוב מהמטבח עם המנות והפעם אלינו לשולחן. מיותר לציין שהמחבת "הלוהטת" הצטננה בסיבוב שנעשה איתה ברחבי המרפסת.

חשבנו שמעתה נוכל להמשיך בשיחתנו, את הסלט שלי הפסקתי לאכול כשהוצאתי ענף של רוזמרין וזאת גם כאשר טעמו לא היה ברור. איש האלכוהול ציין שהשקשוקה לא טעימה וקרה וחלק מהביצה לא מוכן והפסיק לאכול. הוא ניגש לאכול את סלט הירקות הקצוצים וגילה מעט חול. שהמלצרית הגיע ושאלה אם הכל בסדר ענינו לה שכן וזאת למרות שרוב האוכל נותר בצלחות. מנהלת המשמרת לא חזרה לבדוק את שביעות רצוננו. בקשתי מהמלצרית אספרסו קצר וחשבון והחלטנו שנלך לשבת בשדה התעופה ושם נוכל לדבר.

עוד זה מדבר וזה בא (איוב) הגיע חשבון על סך 165 ₪ שכולל כל מיני מנות שאפילו לא אחת מהן עלתה על שולחננו. עצרנו הפעם את מנהל המשמרת ואמרנו לו שאנו מבקשים את החשבון שלנו. מנהל המשמרת חזר עם חשבון חדש על סך: 123 ₪ (שקשוקה 51 ₪, ועוד 5 ₪ תוספת על סחיטה במקום, סלט חלומי 56 ₪ ומינרלים 11 ₪). המלצרית ראתה שהוגש לנו החשבון ונזכרה שביקשנו קפה ולכן פנתה למנהל המשמרת והסבירה לו על הקפה שהזמינה לנו. כעבור דקה הגיש לי אותו מנהל מקיאטו קצר, לא תיקנתי אותו, החלטתי לשתות את המקיאטו למרות שהזמנתי אספרסו. ביקשנו להוסיף 12% שירות (ולא בגלל שהשירות היה טוב אלא בעקבות ההבנה שאין לעובדים אפשרות לתת שירות טוב א לא מלמדים אותם ואל הכל מתנהל בכאוס) בכרטיס האשראי ומנהל המשמרת הסביר שאין להם אפשרות. על כך יש להלין, במדינת ישראל בשנת 2009 יש לכל עסק את האפשרות להעביר שירות באשראי. נכון שיש עמלה של שני אחוז בממוצע אך ניתן, בעל העסק רק צריך לבחור בכך. הרי המפסידים היחידים בעניין זה הוא צוות המלצרים, אלה שעובדים קשה יום יום וחיים בעיקר מהתשר. חבל שהמסעדה לא דואגת לאפשר ללקוחות שלא מסתובבים עם כסף מזומן להשאיר את התשר למלצר.

איש האלכוהול אמר שאינו מבין איך עסקים כאלה ממשיכים להתקיים מבלי לנסות ולהשתפר, אנו הרי נמצאים בתקופה שלשירות ולאיכות יש משקל כבד, הלקוח הישראלי הוא לקוח קשה, שיודע להשוות, לדרוש וכמובן להצביע ברגליים. ביציאה הבחנו שהברמנים משחקים כדורסל בתוך הבר עם פיסות נייר – לפחות מישהו נהנה שם.

כשאנו יוצאים לבלות וליהנות עם איש האלכוהול אנו נהנים לכתוב על החוויות, על הכיף, על הטעים והמיוחד אך לצערי הפעם נפלנו, נפלנו חזק. תגובתו של איש האלכוהול הייתה: "בפעם הבאה אני אבחר לנו מקום לארוחת בוקר".

מדובר בחוויה לא נעימה וזאת בלשון המעטה: שירות לקוי, אוכל לא טעים, אווירה מתוחה, יכולים להעיק, להרגיז וכמובן לתת תחושה מזלזלת. תחילה סברתי שאולי הסטנדרטים של איש האלכוהול ושלי גבוהים אך בסיום הארוחה ההתלבטות היחידה (מעבר לציון 1 מתוך חמש, כשחמש זה הגבוה) הייתה עם עלי לכתוב על כך. איש האלכוהול אמר לי שמוטב לא להזכיר את השם ואת החוויה, אך אני סבור שצריך גם לספר על הכישלונות, על המקומות שנשארו מכוח האינרציה, על העובדים שודאי לא אשמים כיוון שהמקום מתנהל ולא מנוהל וחבל כי המיקום טוב, המתחרים מהצדדים נותנים שירות ואיכות.

בחוויה כזאת תמיד צריך אקורד צורם לסיום, לכן בעודנו ממתינים ברמזור אדום בדרך לשדה התעופה, החליט הנהג שלפנינו לנסוע אחורה (רוורס) ופגע בנו. אז אמרתי לאיש האלכוהול שבכל יום משהו צריך להשתבש ולאחר מכן היום ימשיך להיות חיובי. החלטנו שהמכה ברכב היא הסימן למהפך – יום שישי חייב להסתיים בחיוך לא?!

בליקר Bleeker בית הקפה בקניון ארנה – לא נחזור לשם.

מדור "איש האלכוהול" ומדור "איש האלכוהול הולך לאכול": https://www.gosst.co.il/alcohol-man

דוא"ל לפניות: info@gosst.co.il