פורסם במדור איש האלכוהול במגזין יין גורמה ואלכוהול, ספטמבר 2010 / אהד גניאל

איש האלכוהול – הרים מבודדים, מנזר עתיק יומין, הרבה זמן פנוי – משקה אלוהי.

Quand j'étais petit garçon,  Je repassais mes leçon, En chantant.
La première fille de ma vie, Dans la rue je l'ai suivie, En chantant.
Quand elle s'est déshabillée, J'ai joué le vieil habitué, En chantant.
J'étais si content de moi, Que j'ai fait l'amour dix fois, En chantant

"כשהייתי ילד קטן חזרתי על שיעורי, בשירה. בכביש עוקב אחרי הנערה הראשונה בחיי, בשירה. כשהיא התפשטה שיחקתי אותה כאילו אני מנוסה, בשירה. הייתי כל כך מרוצה מעצמי שעשיתי אהבה עשר פעמים, בשירה."

תרגום פתיחת  שיר של הזמר הצרפתי מישל סארדו (בשורוק) שלטענת איש האלכוהול נכתב אחרי שתייה של "יין מיוחד".

צאצאי איש האלכוהול ואני בראשם אמרנו: "שוב יין?, רק בשבוע שעבר חזרנו מבורדו ולפני חודש מהלואר, אין לנו כוח לעוד יין".

איש האלכוהול חייך ואמר שכמו בשיר אחרי שנטעם ונשתה מהיין המדובר, שהוא כלל לא יין, נשיר בכל אשר נלך ונעשה. לטענתו רק המשקה המיוחד, יחד עם אוויר ההרים בדרום מזרח צרפת יכול לשמש השראה לשיר כזה.

איש האלכוהול העמיס אותנו על רנו נבאדה 21 (שבעה מקומות), הכניס את הדיסק של מישל סארדו  ויצאנו את פריז לכיוון העיר ליון (Lyon) וממנה קדימה למשולש הגבולות: צרפת, איטליה ושוויץ. בין העיר גרנובל (Grenoble) שבדרום לבין העיר שאמברי (Chambery) שבצפון מתרוממים הרי השארטרז (Chartreusse). הכבישים המהירים הופכים לדרכי אספלט מתבקעים ובחלקם אך כורכר אך איש האלכוהול ממשיך במסעו לעבר היין המיוחד. מחלון המכונית נשקף למרחבים ירוק עד שנושק לתכלת השמים. ככל שמגביהים בנסיעה רואים עוד ועוד צמחיה ירוקה. הגענו לעיירה שנקראת סנט פייר דה שארטרז (Saint pierre de chartreuse). שאלנו איכר שצעד על אם הדרך אם זה המנזר המפורסם ותשובתו הייתה: "ברור זה המקום הכי יפה בשרשרת הרי השארטרז". איש האלכוהול חכך את ידיו בהנאה משם טיפסנו על צלע ההר המוריקה ואחרי סיבוב חד בעליה התגלה לעינינו מבנה עתיק וענק, מנזר שארטרז (בו יש גם מוזיאון שמספר את כל הסיפור בצרפתית הטל' 04.76.88.60.45). בלוטות הרוק בפי החלו לפעול ביתר שאת והבנתי שאנחנו הולכים לפגוש משהו מיוחד. המבנה עומד על תילו מהמאה ה-12 ושימש את האחים שארטרז עד המאה ה-17. כל המבנה נמצא בלב יער אדיר של עצי מחט, קירותיו לבנים ומרבית גגות הרעפים צבועים באפור כהה. כיאה למקום שיורד בו שלג הגגות מאוד משופעים ומשווים למבנה יראת קודש. קבוצת נזירים שחלפה על פנינו היו לבושים בגלימתם החומה ולראשם ברדס שמסתיר את אפם האדום, ולא בגלל הקור.

מה זה בכלל?

ככל הנראה בשנת 1605 העניק המרשל של חיל התותחנים של המלך הנרי הרביעי מתכון סודי "לחיים ארוכים" לחברי אחד המנזרים שבפרפרי פריז. כיוון שהיה מאוד מורכב לא הצליחו לרקוח אותו. בשנת 1737 רצה הגורל והמתכון הגיע להרים המרוחקים שבדרום מזרח צרפת. הנזירים החלו בלימוד רציני של המתכון הסודי וריח ניסיונות הרקיחה נישא למרחקים. המרקחת הצליחה והתרופה שמאריכה חיים יוצרה במהדורה מוגבלת ונמכרה בעיר גרנובל הסמוכה. עד היום היחידים שמייצרים את המשקה המיוחד הם הנזירים של מנזר שארטרז והמשקה נקרא:

Elixir Vegetal de la Grande-Chartreuse.

מדובר בליקר שבבסיסו אלכוהול מיין אליו מצרפים באומנות וחשאיות מיני תבלינים, צמחים, עשבי תיבול ושאר גידולים בוטניים והיום הוא בעל חוזק אלכוהולי של 55% או 43% (ולא 71% כפי שהיה בתחילת דרכו).

המקום האגדי שבו הומצא השארטרז

איך עושים את זה?

אם מישהו מכם ישים את היד על המתכון – עתידו מובטח. אנחנו יכולים לשער אך לא לדעת בוודאות כיוון שמדובר בסוד. אם נסיר חלק מהילת החשאיות יתברר שמדובר בכ-130 סוגי עשבים וצמחים שעוברים ריכוך באלכוהול "יין" (אלכוהול שהופק מענבים אך בעל אחוז אלכוהול המתקרב למאה). אחרי שלב הריכוך מועבר המשקה לזיקוק (וגם כאן נוכל לשער שמדובר בזיקוק הדודי המסורתי). את היישון הם עושים כמובן בחביות עץ אלון. באתר של המנזר ניתן למצוא צילום של פיסה אחת שמאלית עליונה של המתכון. כדי להדגיש עד כמה הסוד שמור, נספר שבימי נפוליאון יצאה הוראה ישירה של הקיסר הגדול קטן הזה, שכל המתכונים והמרשמים של התרופות יגיעו למשרד הפנים וההוראה הכתובה חזרה לידי שליחיו של הקיסר עם חתימה בכתב יד שאמרה "סירוב".

היום יש שני סוגי שארטרז מוכרים: הירוק והצהוב. הירוק: 55% אלכוהול. הצהוב: שככל הנראה מקבל את צבעו גם מצמח הזעפרן ומכיל 43% אלכוהול וטעמו עדין ומתוק יותר. הסוגים הפחות מוכרים הם: שארטרז ופ (Viellissement Exceptionnellement Prolongé-VEP) שעובר את התהליך ולאחריו מיושן בחביות עץ אלון זמן ממושך יותר (מדובר באותם שני הצבעים) החוזק האלכוהולי משתנה מעט ירוק 54% אלכוהול וצהוב 42% אלכוהול. קיים גם השיקוי ה"מקורי", זה שיוצר בחוזק 71% אלכוהול ונושא את השם: שיקוי הצמחים של שארטרז הגדול (Elixir Végétal de la Grande-Chartreuse). האחרון החביב הוא השיקוי שנרקח לרגל חגיגות 900 שנה להקמת מנזר שארטרז (1084 לסה"נ), הוא נקרא "ליקר המאה התשיעית". למי שלא יצליח לטעום אספר שטעמו מתוק יותר מהשארטרז הירוק.

מה עוד?

הנזירים גורשו מאדמותיהם וממנזרם מספר פעמים. לראשונה זה קרה בעקבות המהפכה הצרפתית. פעם נוספת גורשו הנזירים בתחילת המאה העשרים (1903) וכל רכושם הולאם. הם נמלטו ומצאו מקום מקלט בספרד ושם המשיכו לשמר את המיומנות בייצור המשקה רק הוסיפו כיתוב על הבקבוק שמספר שיוצר בספרד. במקביל ניסתה הממשלה בצרפת לרקוח את המשקה אך נחלה כישלון חרוץ. החברה שהייתה אמונה על כך פשטה את הרגל כעבור עשרים שנה. תושבי האזור קנו את המנזר ואדמותיו ונתנו אותם כמתנה לנזירים שנמלטו וחיו בספרד. רק אחרי מלחמת העולם השנייה העניקה חזרה ממשלת צרפת את האזרחות לנזירי מנזר שארטרז.

יש שמספרים שרק שני נזירים יודעים את סודות הרקיחה ויש כאלה שאומרים שלושה איש האלכוהול אומר ששלושה יכולים לשמור סוד רק עם שניים מתוכם מתים.

מה עושים עם זה?

'קיץ כתום' או בשמו הצרפתי "תכשיט" (Bijou): 40 מל' ג'ין, 40 מל' שארטרז ירוק, 40 מל' וורמוט מתוק (כיוון שאנו בצרפת נשתמש בדובונה), 10 מל' מיץ תפוזים. השאלה שבוודאי עולה היא: "למה כתום?" נהוג לשתות זאת כשפניך אל הים והשמש מתחילה את שקיעתה, זה מבטיח ערב נעים וקל.

'המילה האחרונה': 30 מל' שארטרז ירוק, 30 מל' ג'ין, 30 מל' ליקר מארשצ'ינו (או כל ליקר דובדבנים אחר), 30 מל' מיץ ליים. לשקשק בשייקר עם קרח ולמזוג לכוס גבוהה.

בלגימה אחת:

עין אדומה – כוס שוט מלאה בשארטרז ירוק וטיפת סירופ גרנדין.

האק – 30 מל' שארטרז ירוק ו-30 מל' איריש קרים (בייליס).

אמונה באלוהים – 30 מל' שארטרז ירוק, 30 מל' שארטרז צהוב, שותים את השוט ומיד אחריו 60 מל' מיץ תפוזים. אם אתם עדיין לא מאמינים תנסו עוד אחד…

חלקכם נמנה על אלה ששומרים את המגזינים ולכן אמליץ על קוקטייל לחורף – מיד כשמתחיל החורף והקור מתפשט ממיסים מאה גרם שוקולד חלב איכותי ומוסיפים לו 70 מל' חלב חם, מערבבים טוב טוב ומוסיפים לפחות 50 מל' שארטרז ירוק.

כבנו הבכור של איש האלכוהול אני יכול לומר לכם שזה היה אחד מהטיולים היפים ואחד מהמשקאות המרגשים שטעמנו וחווינו. מישל סארדו הוא זמר יוצא מן הכלל ואחרי שוט שארטרז כבר לא זוכרים שהוא עוכר ישראל.

אהד גניאל ohad@gosst.co.il

https://www.gosst.co.il