איש האלכוהול הולך לאכול… (מסעדת אושן בר פירות ים 24/07/09)

יום שישי, השעה ארבע וחצי אחר הצהרים, המקום: הרצליה פיתוח. אדי חום מרצדים מכביש האספלט, אפילו ציוצי הציפורים פסקו. מרבית המסעדות בהפסקה שבין זמן הגשת ארוחת הצהרים לזמן הגשת ארוחת הערב. ממרחק נראה איש האלכוהול צועד בחליפת שלושה חלקים שוודאי אינה מתאימה לאקלים ולצידו עלמת חמד בעלת שיער גולש. בהגיעם לכניסה למסעדת "אושן בר פירות ים" מקבלם מנהל המקום  ומברכם.

איש האלכוהול מוציא ממחטה ומוחה את עגלי הזיעה מרקתו, הוא אומר למנהל שהזמין מקום, המנהל אומר שנראה שלא היה צורך וקורץ. איש האלכוהול מרגיש שהקריצה מכוונת לזאת שלצידו, עלמה צעירה, בעלת קימורים נכונים, חיוך שובה לב ומבט שובב. אך נכון לעכשיו הוא מחליט להתעלם – אין זה עינינו של אף אחד.

הם מתיישבים לשולחן זה לצד זאת כשפניהם פונות לעבר הכניסה, ממש כמו בשדרת השאנז אליזה בפריז רק שכאן יש כביש קטן ומדרכה כחול לבן. להפתעתם קיבלו תפריט מיוחד שנקרא "שף תאכל" שבו ניתן להזמין מנה ראשונה ועיקרית במחיר מצחיק של 69 ₪. המנות מגוונות ומספקות אך בעניין העיקרית הספיק כבר איש האלכוהול לשים את עינו על רוטב מיוחד של השרימפס שאינו כלול – בנעימות ביקש מהמלצר שיברר האם ניתן לעשות זאת ביודעו שצריך לשלם תוספת. המלצר חזר מחויך ואמר שניתן בתוספת עשרה שקלים. במסגרת אותו מבצע ניתן לקבל כוס יין אדום או לבן במחיר 24 ₪ מסדרת היינות האזוריים של כרמל. כיוון שמדובר בדגים ובפירות ים החליטה הצעירה שאיתו שהיא רוצה יין לבן, אולי חצי בקבוק כי זה חצי היום, בכל זאת ארבע וחצי והיום רק התחיל…

איש האלכוהול בחר בחצי בקבוק של וילה אנטינורי האיטלקי, יין לבן עדין ומינראלי, מלווה את האוכל ולא משתלט.

לאחר שהזמינו מהמלצר את המנות נזכר איש האלכוהול שהוא אכל במסעדה הזאת לפני יותר משבע שנים והמקום היה אחר. מדובר בחלל נקי ומסודר, ציורי מים על קנבס לאורך קירות המסעדה, שבלולים, בועות ושאר מוטיבים ימיים בצבעים רכים ונעימים. אקווריום ריק מדגים ומלא רק במים – מוזר. מוסיקה נעימה מתנגנת ברקע והצוות מדבר בשקט, מאוד נינוחה האווירה. יש כיף גדול בארוחה בשעות האלה, לפני הטירוף של הערב, לא ארוחה שסוגרת את היום אלא כזאת שפותחת אותו מחדש.

המנהל נראה איטלקי אמיתי, שיערו שחור ומתולתל, חיוכו ממזרי, ונראה שהוא אוהב את החיים הטובים. איש האלכוהול והוא שוחחו כמה רגעים על יין ישראלי ועל יין בכלל ונראה היה ששניהם נהנים מהשיחה. הצעירה שאיתו פשוט לגמה מהיין וחיכתה בציפייה.

המנות הראשונות הגיעו: מרק סרטנים (על פי התפריט: "המפורסם שלנו") מעולה. אמנם במבצע הוא מגיע ללא חצי סרטן אך טעמו ומרקמו הסמיך מספיק טובים גם ללא התעסקות בפיצוח וחיטוט בשריון. יש משהו בתיבול שנותן טוויסט פיקנטי מעניין. וסלט רוקפור שהגיע עם אגוזי מלך (בתפריט כתוב קלויים אך הגיעו טריים), אגסים בגריל, עלי ביבי, נבטים, עגבניות שרי ורוטב שאיחד את הכל לכדי סלט טעים, מרענן. הפערים שבין הכתוב למוגש אינם פוגעים בהנאה מהסלט. יכול להיות שניסיונו של איש האלכוהול הוא שמסב את תשומת ליבו לפרטים הקטנים.

השירות היה איכותי ומקצועי, מידי פעם התעניין המלצר בשביעות רצונם של הזוג המוזר, האיש המבוגר בחליפה (איש האלכוהול) והעלמה הצעירה (בשמלה אדומה קיצית). בין הראשונות לעיקריות ניקו את השולחן, הדבר היחיד שהיה חסר הוא עניין מזיגת היין אך מדובר במלצר כה אדיב שזה נסלח.

והנה הגיעו המנות העיקריות: היפה שאיתו לקחה פילה דג ספרדי בתנור (שמזכיר בטעמו את המוסר) עם ביבי שרימפס, קלמרי וניוקי ברוטב שמנת פרג. את הצלחת קישטו בקרם זעפרן. אם לא היה מדובר במקום ציבורי בטוחני שהצעירה הייתה מלקקת את צלחתה. איש האלכוהול הזמין שרימפס (טייגר לדעתי) עם תאנים, רוקפור וזעפרן ואת צלחתו קישטו ברוטב טריאקי מצומצם ומעט פירה תפוחי אדמה. המנות  היו מצוירות ומזמינות. איש האלכוהול אמר לצעירה שאיתו שהוא היה מעדיף את גבינת הרוקפור מגורדת או כקולפניות רוקפור ולא בחיתוך לקוביות שהקשה על המנה. גבינת הרוקפור הינה דומיננטית וכשהיא מגיעה בקוביות בגודל ס"מ היא משתלטת על הטעם. המנה עצמה הייתה טעימה אך לא מעבר למצופה. לאחר כמה לגימות נוספות הציע המלצר קינוחים בתוספת 15 ₪ וכמובן שהשניים נענו בחיוב והזמינו פרפה חלבה עם שערות קדאיף. הקינוח היה נחמד למרות שלדעת הצעירה היה צריך שיוגש כשהוא פחות קפוא, לדעתי היא לא אהבה את מלחמת חיתוך הפרפה עם הכפית. אך מהר מאוד היא נרגעה וזללה בשקיקה את אגוזי הברס שמסביב לקינוח.

איש האלכוהול הזמין אספרסו קצר שקצת פגע בחוויה הכללית, הספל הגיע כשעל שפתיו שאריות אספרסו טחון, לא כל כך נקי וחבל. הקפה לא נעשה באהבה וללא כל השגחה, אספרסו חייב להגיע עם קרמה בחלקו העליון!תפקיד הופעת הקפה בסוף הארוחה הוא כמו תפקידו של מחזיק המשולש בתזמורת, עליו להקיש רק פעם אחת אך היא חייבת להיות בזמן ובאופן מדויק – אין הזדמנות שנייה.

עלות ההנאה, מנה ראשונה ומנה עיקרית עלו 69 ₪ על התוספת של הרוטב מהתפריט הרגיל למנת השרימפס היה צריך להוסיף 10 ₪ (הוגן מאוד ושווה את הכסף בוודאות), דיאט קולה 10 ₪, אספרסו 10 ₪, הקינוח 15 ₪, חצי בקבוק של וילה אנטינורי 78 ₪, סה"כ 261 ₪ לא כולל שירות, כך שאיש האלכוהול שילם 300 ₪ עבור התענוג.

ביציאתם של הזוג מהמסעדה ניכרו מבטיהם של שאר הסועדים בעיקר בשל פער הגילים, איש האלכוהול חשב לעצמו שבישראל של היום ללכת לאכול עם כלתו האצילית בהמתינם לנחיתת בנו ובעלה בשובו מחו"ל יכול להיות מאוד מרגש עבור הסובבים ואולי מעורר קינאה. הוא חייך לעצמו על עוד יום איכותי עם המשפחה. אה איך שיין ואוכל הופכים את הכל לנהדר…

מדור "איש האלכוהול" ומדור "איש האלכוהול הולך לאכול"

דוא"ל לפניות: info@gosst.co.il

אהד גניאל