איש האלכוהול – ברלין עיר שבליבה חומה – שנאפס שנפס shnaps shnapps schnapse schnapsse

מבנה אימתני בן מאתיים שנה, ככל הנראה כנסייה שבקדמתה צריח שנושק פצוע לכחול השמים, ניצב בלב העיר ובמרכזו שעון ענק שמחוגיו עצרו על צירם. חלק נכבד מהמבנה שבור, הצריח מכורסם ופגום, בקירות יש חללים גדולים ובין לבין מסתתרים פיגומים המחזיקים את השלד המרכזי של המבנה פן יקרוס. מצידו השני של הרחוב ניצב גורד שחקים פינתי מכוסה במראות ענק ובו משתקפת כל הסביבה. המבנה ההרוס נראה שבור עוד יותר על המראות המרובעות שעוטפות את גורד השחקים.

שנאפס שנפס

כמעט בכל רחוב ניתן למצוא את הניגוד של ישן והרוס מול החדש והבנוי. ברלין 2011 היא עיר מדהימה. עיר שמצליחה לשלב את עברה הלא פשוט בתוך החיים העכשוויים. ליד כל מבנה משוקם  יש שלט המסביר את שאירע, את שמות האנשים שהתגוררו בו וכד' באופן מעורר התפעלות.

היפה שאיתי התעייפה מההליכה הרבה ברחובותיה הסואנים בנימוס של ברלין. הלכנו לאורכו של רחוב "משהו שטרסה" מין שדרה שהובילה לפארק ירוק, עם שבילי כורכר שמסוככים על ידי עצי ענק. במרכז בירה אירופית הומה לא ניתן לשער את השקט, שמופרע רק על ידי ציוץ הציפורים. התיישבנו על כר דשא ירוק, מסביבנו עצים עם תפרחת סגלגלה, ממרחק שמענו את המיית נהר ה"שפרה" (Spree) והבחנו בשני צעירים המשתזפים להם בקרחת היער בעירום מלא וללא הפרעה. מחמת צנעת הפרט החלטנו להשאירם לבד והמשכנו ללכת עד שהגענו לגדת ה"שפרה". שתי הגדות עם כרי דשא, פינות ישיבה והרבה עצים. ברלינאים רבים מתרגעים להנאתם וחושפים את עורם הלבן בוהק לקרני השמש המופזות.

פרסנו שמיכת פיקה, היפה שאיתי הורידה את הסוודר ונשארה בגופיה דקיקה וצמודה שגרמה לי להבין מדוע ישיבה על גדת נהר היא חוויה רומנטית ואינטימית.

הוצאתי מהתיק בקבוק זכוכית מלא בנוזל בצבע חום סמוק ואחרי ניעור קצר התפזרו חתיכות פרי ונעו לאיטם ברחבי הבקבוק. על הבקבוק יש מדבקה שעליה כתוב אובסטלר (Obstler) ויש ציור של שזיף. קנינו את הבקבוק ביריד שנפאס שהיה ביישוב קטן בסמוך לברלין (כל כך קטן ששמו לא מצוין על המפה). מתברר שבכל יום יש היכן שהוא בסביבה חגיגה אלכוהולית עם שם גרמני מפוצץ ואליה מגיעים בעיקר מקומיים שמתחילים את השתייה בסביבות אחת עשרה בבוקר.

הוצאתי שתי כוסות זכוכית שלוויתי מהמלון (אני באמת מתכוון להחזירן) ומזגתי ליפה שאיתי ולעצמי. נשענו לאחור על מרפק אחד וביד השנייה לגמנו את המשקה בהנאה. אני מהמר שאחוז האלכוהול הוא לפחות 40%. המשכנו לשתות ולהביט במימי הנהר ובסירות החולפות, חומה של השמש היה כאין וכאפס לעומת הבערה הפנימית שבעקבות השתייה.

מה זה בכלל?

שנאפס הינו משקה אלכוהולי מזוקק, שמקורו ככל הנראה במדינות הגרמניות. הוא נהגה: שנאפס או אובסטלר (Schnäpse – Obstler). משמעות המילה הינה לבלוע. במקור מדובר על משקה שהיה בעל חוזק אלכוהולי של למעלה מ-40%, שנעשה מזיקוק פירות, דגנים ושורשים (יחד או בנפרד). בתקופות היותר חקלאיות היו משתמשים בשאריות הפרי אחרי שנסחט ממנו המיץ. במקומות שאנחנו ביקרנו בהם זה נעשה מהפרות עצמם.

יש ששוגים ומבלבלים בין השנפס האמריקאי שהינו ממשפחת הליקרים לבין המשקה המקורי הגרמני. בשנפס האמריקאי מוסיפים סוכר ושאר מרכיבים והאלכוהול שבבסיסו הינו רום, וודקה ולעיתים שנפאס גרמני. הטעמים של השנפס האמריקאי מגוונים: בננה, תפוח, אגס, מלון, תות, פירות היער למיניהם, דובדבן, קינמון, קפה, לימון, מנדרין, תפוז ועוד.

איך עושים את זה?

הגרמני האמיתי יתסיס שאריות פרי או פרי שלם, יעבירו תהליך של זיקוק כפול. במרבית המקרים אם יסנן יעשה זאת באופן כזה שיישארו חתיכות פרי בנוזל אותו הוא עומד לבקבק. ברלינאי אחד שישב לידנו סיפר לנו באנגלית צחה שההתחלה הייתה עם תפוחי עץ ואפרסקים ולאחר מכן שזיפים ופטל. הוא הסתכל על הבקבוק שלנו ואמר לנו "פלאם שששנאפס" (Plum Schnapps), חייכתי אליו והיפה שאיתי הבינה אותו, מזגה לכוס שלה והגישה לו אותה.

הטעם המרכזי הוא אלכוהולי, בדומה לוודקה איכותית, הריח והצבע נותנים תחושה של פרי ועם במקרה לגמת חתיכת פרי –  התחושה מתעצמת.

מה עוד?

אותו גרמני סיפר לנו שאחד מיצרני השנאפס הטובים של היום התחיל בייצור שנאפס כמוצא אחרון. השנה הייתה 1946 ואחרי חודשי לחימה רבים נשארה משפחתו ללא אלכוהול, צרה צרורה. עיניו של אב המשפחה צדו את שזיפי הבר שגדלו בסביבה וזה שלח את בני משפחתו לקטפם. לקח למשפחה שנתיים להחליט על המתכון הנכון ולצאת לשוק עם השנאפס שלהם: Airspeed Plum Schnapps.

עברו כמה שעות מאז שהתיישבנו על גדת ה"שפרה" הבקבוק השני עמד מיותם, את הראשון כנראה מישהו לקח. היפה שאיתי התחילה לדבר על זיווג האימתנים שראינו בגן החיות הברלינאי, שני דובי קוטב לבנים וענקיים עסקו בבניית דור העתיד והיו בשלבים המוקדמים וליוו זאת בקולות ושאגות – הבנתי שזה הזמן להתקפל, שתינו מספיק. פתאום ראיתי פלמנקו אדום הולך לידינו או שמא רק נדמה לי והשנאפס אשם.

לשמחתי ראיתי את האדם המהלך עם מתקן הנקניקיות, נופפתי בידי וצדתי את עינו. הוא ניגש אלינו ביקשנו שתי נקניקיות ענק וכשראה שאני מסתבך עם הכסף הצביע על שאריות הבקבוק, נתתי לו אותו ברצון.

מה עושים עם זה?

השנפאס הן הגרמני והן האמריקאי מתאימים לשתייה כמשקאות קפואים בשוט, כמרכיבים בקוקטיילים וחלקם לשתייה נקייה על גדות ה"שפרה" או בתור הארוך ל"רייכסטאג".

פלמנקו מעופף – 60 מל' שנפס שזיפים, 30 מל' דרמבוי, 20 מל' אמרולה, מוזגים על כפית הפוכה לתוך כוס נמוכה עם קוביית קרח, לפי הסדר.

שנאפס לשלטא ולשמנה – 60 מל' של שנאפס קינמון עם פתיתי זהב, 20 מל' וודקה, 60 מל' מיץ תפוזים,  20 מל' קרקאו כחול. מוזגים הכל לשייקר עם קרח, משקשקים ומוזגים.

גשם סגול – 30 מל' גרנדין, 30 מל' שנאפס אפרסקים (רצוי אמריקאי), 30 מל' רום בהיר, 60 מל' מיץ לימונדה וסאוור, 30 מל' קרקאו כחול. ממלאים 3/4 כוס גבוהה בקרח, מוזגים את הגרנדין, השנאפס והרום. מוסיפים את הסאוור והלימונדה ובסוף מוסיפים את הקרקאו הכחול. שותים לאט.

ברזיליה – 60 מל' שנאפס אפרסק, 60 מל' מליבו, 200 מל' מיץ אננס (רצוי טרי) ודש גרנדין. מוזגים לכוס גבוהה עם כמה קוביות קרח את השנפאס והמליבו, לאחר מכן את מיץ האננס ולרושם את דש הגרנדין.

שנאפס ישראלי – בישראל מה שלא הולך עם רד בול לא הולך ולכן: 30 מל' שנאפס (איזה שבא לך), 30 מל' וודקה, 30 מל' מרטיני (הכי טוב למקרה זה הוא אקסטרה דרי), פחית של משקה אנרגיה ו-20 מל' מיץ חמוציות. את השנאפס, הוודקה והמרטיני מוזגים לשייקר עם קרח, מנערים בעדינות, מוזגים לכוס גבוהה עם הקרח, מוסיפים את החמוציות וסוגרים עם משקה האנרגיה. כדי להפוך זאת לעוד יותר ישראלי – תשתה דרך קש.

אם יש ביניכם פער גילים גדול שווה לכם לטייל בברלין ולראות איך ישן וחדש יכולים להסתדר מצוין ואם לא אז שווה לכם לטייל בכל זאת – ברלין מדהימה ואל תוותרו על חגיגות האלכוהול וישיבה על נהר השפרה לצד המקומיים.

אהד גניאל ohad@gosst.co.il

https://www.gosst.co.il