איש האלכוהול הולך לאכול… (מסעדת שגב אקספרס 6/7/09)

איש האלכוהול הגיע מההרים (ירושלים בירתנו) ועצר בתל אביב בדרך לטיסה אל ארצות הניכר. לכן עמדו לרשותנו 84 דקות יקרות מפז, להתעדכן, לעדכן וכמובן ליהנות יחדיו. איש האלכוהול הציע לקפוץ להרצליה שם יש את הבחור הצעיר הזה: "שגיא?". שאלתי אם כוונתו לשגב. ככל הנראה אליו התכוון.

סיפרתי לו שמזמן נפתחה מסעדה ברמת החייל שקשורה בטבורה לשף שגב. היתרון שלה היא האפשרות ליהנות מסגנונו ומטעמיו וזאת כאשר העלות שווה לכל נפש – גם בעיתות משבר. בכניסה התבשרנו שיהיה עלינו להמתין עשר דקות וכדי לדבר בניחותא החלטנו לעמוד בחוץ. אחרי ארבעים שניות לערך נכנסנו פנימה (הלחות והחום) וכמצוות המאחרת התיישבנו היכן שנושבת רוח קרירה ונעימה שמקורה במתקן חשמלי מופלא שנקרא מזגן. הלחות הנוראית העוטפת את תל אביב מצליחה להעביר את איש האלכוהול על דעתו. לא עבר רגע ועלמת חמד הניחה בידינו כוס מלאה בברד בטעם נענע עם חתיכת אבטיח קטנה – דבר שהפך את 79 הדקות שלנו לשלוות ורגועות. המשכנו בשיחתנו וכעבור רגע נוסף התבקשנו לעבור לשולחננו.

דורית נעמדה על ידינו וציינה דבר מה בנוגע למה מסוימת, על אף נחמדותה לא הצלחנו להאזין לה כיוון שפינו התמלא רוק, אוזנינו היו גדושות מהעדכונים ועינינו מעורפלות מהחום והלחות שהשפעתם טרם פגה. לפני שהנחמדה (וזאת ללא שימוש בלשון סגי נהור) הספיקה לעזוב את השולחן ביקשנו להזמין וציינו שנותרו לנו 76 דקות עד להמראת איש האלכוהול משם. הזמנו את ה"סלט האסיאתי" ומרק "חציל בלאדי" לראשונות,  "שרימפס עם לבבות ארטישוק" ופיצה "זיתים ושאטה" לעיקריות. דורית שכנראה אמונה על אומנות המכירה וכמובן רצתה את טובתו של איש האלכוהול הציע יין לשתייה. כאשר אני בקשתי מים תגובתו של איש האלכוהול הייתה: "עם מים אני מתקלח". הוא ביקש את המלצתה של דורית וזאת הצביעה על האיטלקי המכובד מאסי קמפופיורין וציינה שהוא גם בהנחה של 20%. תגובתו של איש האלכוהול לא איחרה לבוא: "אני מעוניין ביין ולא בהנחה". דורית הנהנה ושאלה אם נרצה את הפוקצ'ה, למרות הניסיון של שנינו לשמור על משקל ראוי, ענינו בפנים קורנות משמחה: "כן".

הפוקצ'ה הגיע וכרגיל חמה עד כדי כך שדי במגעה במחמאה כדי שזאת האחרונה תימס ותיספג אל הפוקצ'ה כאילו זה הוא יעודה. שעון העצר מראה 71 דקות להמראה. המנות הראשונות הגיעו. מורגש שמרק החציל נעשה מחציל ששיבח את עצמו כשהשתזף על הגריל. טעמו המורגש של החציל על האש הופך את המרק לטעים יותר. השמנת שמסמיכה את המרק לא פוגעת בטעמו אבל ודאי לא עוזרת לקבוצות שומרי המשקל. הסלט האסיאתי צריך להפוך לאחד מעמודי הטווח של יצירותיו של שגב. מדובר בחומרי גלם פשוטים ונפוצים שיחד עם הרוטב המשגע הופכים למנה מעולה. אני יכול להבטיח של-50% מהאוכלוסייה שאינם אוהבים כוסברה, הסלט הוא הזדמנות נהדרת לערוך היכרות מחודשת עם ירק תיבול זה. חיתוך הצנון והקולורבי, השורשיות שהם מייצגים, יחד עם הנבטים שמביאים אלינו את אסיה והרוטב שקשה לעמוד על שלל מרכיביו – פשוט עושים את זה. הנהדר הוא שניתן למצוא מנה זו בשתי המסעדות, כך שאסור לפספס.

למרות שמדובר בארוחה עסקית, למרות שהמסעדה סואנת ומלאה מוצאים עובדיה היקרים בכלל ודורית שלנו בפרט זמן לשאול לטובתנו מהמנות, לפנות ולנקות ברוב יסודיות לקראת המנות העיקריות. השעון מתקתק ולנו נשארו רק 39 דקות להמראה. מהרגע שהגיעו העיקריות ועד למאורע העצוב עברו שש וחצי דקות. בעודי נוגס בחתיכה השנייה מהפיצה שהייתה טעימה ותו לא, עיני הבחינו שאיש האלכוהול מעביר את שאריות הפוקצ'ה על צלחתו! הרמתי את הגבות, פתחתי את עיני כך שהעור נמתח עד ששפתי העליונה פנתה מעלה ואמרתי בקול רם: "מה לא השארת לי שרימפ אחד לטעימה?" אם הייתי רוצה לתאר את תגובתו של איש האלכוהול בשיר הייתי אומר: "נרו כבה". ככל הנראה המנה שבה נחו בהנאה מספר לא מבוטל של שרימפס על מצע של לבבות ארטישוק (למען האמת מדובר בתחתיות ארטישוק, החלק הטעים) עם עלי בזיליקום שכיסו אותם וצנוברים שקישטו אותם וקרם מלטף של ארטישוק ירושלמי – הייתה טעימה לאיש האלכוהול. התדהמה הצליחה להעביר לנו כמעט 12 דקות ולכן השעון עמד על 20 דקות להמראה. איש האלכוהול התנצל ואני בכיתי על מר גורלי, אך התגברתי במהרה.

דורית שאלה על טעמו של היין ומשנענתה בחיוב הוסיפה שהטעם הוא "אפיץ ביותר ושזה הטעם אצל האיטלקים". הערתה האחרונה גרמה לאי נוחות קצרה. יין צריך להיות טעים לשותה, למרות שאיש האלכוהול שותה המון וקשה שלא יכיר מיינות הישראלים או אלה המיובאים לישראל הוא אינו מתיימר לדבר בשפת היין. כשמלצר בן 56 במסעדה צרפתית שבה הוא עבד כל חייו מסביר על יין הדבר מתקבל בהבנה אך לא כאשר מדובר בעלמה צעירה שגם אם רכשה ידע אינה יכולה ולא ראוי שתתפלפל על יין בוודאי כאשר מדובר בלקוח שאין לו עניין בכך. מכירת יין הינה דבר שנעשה בצנעה ובשקט ולא ממקום אחר. בטוחני שכוונתה טובה אך צניעות ודיבור בגובה העיניים עדיפים במקרה זה. כיוון שתפקידנו הוא גם לקדם את תרבות האוכל והבילוי בישראל נשמח לומר שעוד דבר אחד יש לשנות: במקום לומר "אין בעיה" כתגובה לבקש לקוח כדאי לומר: "בשמחה, בכיף, ברצון" שהן מילים חיוביות שמפעילות מוקדים אחרים במוח שלנו. במצב של שירות ומכירה עלינו תמיד להשתמש בשפה החיובית ולהימנע ממילים בעלות קונוטציות שליליות. מעבר לשני הדברים האלה שוודאי לא מפריעים למרבית הלקוחות השירות היה יוצא מן הכלל ודורית נתנה תחושה של אורחים רצויים ביותר. נוסף לכך היא הראתה בקיאות ושידרה ביטחון באמירותיה ובתשובותיה.

7 דקות להמראה וביקשנו חשבון. דורית התעקשה בשם שגב לפנק אותנו בקינוח (כל פינוק הוא תמיד משגב) וזאת מבלי שידעה שזהו איש האלכוהול שיושב אצלה. הקינוח היה שכבות חלבה. מדובר בעוגת שכבות עם קרם חלבה, תמצית אספרסו וגבינת מסקרפונה מוקצפת. חובה עלינו לציין שזה היה שווה את הריצה המיוזעת לרכב השכור בחליפה המחויטת של איש האלכוהול, בדרכו לאיחור הטיסה בנמל התעופה.

לסיכום אומר שהצלחנו ב-82 דקות, ליהנות מארוחת צהרים טעימה ולא יקרה, להצטנן מהלחות והחום, להתעדכן ולקנח וזאת בזכות צוות העובדים של שגב אקספרס. עלו והצליחו.

מחירי התענוג:

המנות הראשונות כלולות במחיר העיקרית – 69 ₪ לשרימפס, 55 ₪ לפיצה. 10 ₪ נוספים עבור הפוקצ'ה בהתחלה. 54 ₪ לפני הנחה לכוס היין האיטלקי. הקינוח היה על חשבונו הנדיב של שגב ולכן רק אניח שמדובר ב-34 ₪. כך שללא היין וללא הפוקצ'ה (המנות משביעות) מדובר בשתי עסקיות ב-124 ₪

מכאן ש…VFM – Value For Money

מדור "איש האלכוהול" ומדור "איש האלכוהול הולך לאכול": https://www.gosst.co.il/?cat=6

דוא"ל לפניות: info@gosst.co.il