איש האלכוהול – מחתרת דאבליו (W) ומבצע טעימות הוויסקי

בעודי יושב ומסביר לבני הפעוט, איתי, על חשיבותה של אחווה גברית סודית, ללא אזכורה המפורש כמובן, אני חש ברטט קל. קבלתי הודעה במכשיר למסרים מיידיים בזו הלשון: "מחתרת דאבליו (W) נפגשת במרתף הסודי באחוזה בעיר (שמה שמור במערכת), 15 רגעים לפני חצות לעניין בהול". מיד אני מתחיל לארגן את הלו"ז מחדש ודואג שהיפה שאיתי תטפל באיתי ומרגיע שלא תדאג, אני אחזור.

צינת הלילה מקפיאה ואני נמנע מהפעלת החימום ברכב כדי לשמור עד כמה שניתן על שקט. נסיעה לא פשוטה, מנסה לנער מעלי מעקב, אולי אויב, אולי מועמד למחתרת, אסור לי לקחת סיכון. בפנייה הראשונה באזור מבודד אני עוצר בפתאומיות, מרים את בלם היד ונעצר בסיבוב שחוסם את כביש הגישה. ביד אחת שולף "ביבי יריחו כסוף" וביד השנייה את ידית הדלת מוכן להסתערות על העוקב. בשבריר השנייה אני מזהה שהעוקב הוא לא אחר מדר' מזור, חברי למחתרת. דר' מזור הוא כינויו למרות שאינו רופא, אוכל לספר לכם שהוא עוסק בצילום אך מפאת רגישות תפקידו לא אוכל לפרט מה הוא מצלם וכיצד. אנו מחליפים מידע באשר לפגישה ומחליטים להמשיך את הנסיעה לנקודת המפגש אך במסלולים אחרים – לא לוקחים סיכון.

מכבה את האורות וגולש עם הרכב לקראת השער. מצלמה זעירה סורקת את הרכב ופותחת באופן אוטומטי את שערי האחוזה. ממשיך בנסיעה שקטה ועם אורות כבויים, מחנה את הרכב בכיכר שסביב המזרקה. ניגש לברושים הזקופים שבחצר, מזיז ידית נסתרת ונפתחת לי הכניסה הסודית, משחיל עצמי ויורד בסולם חבלים עד שרגלי נוגעות בקרקע. נכנס לחדר המרכזי במרתפי דאבליו.

סביב שולחן האבירים יושבים להם במתח ב' סגן מנהל המחתרת ורנטגנאי משכמו ומעלה, לימינו ד' איל הון מקומי שמעסקיו מתנהלים חלק מהמבצעים והמשימות של המחתרת. ד' מרים מבט אלי ומחייך תחת שפמו בעודו דוחס טבק למקטרתו. בפינת החדר בסמוך לבר עומד לו בשקט נ' מומחה הבשר והיין שלנו. נ' הגיע עם תורות ידע מאמריקה שאותם אנו רותמים למבצעים שלנו. הוא עומד ומכין את הבסיס למבצע הערב. התיישבתי במקום הקבוע שלי והמתנתי שדר' מזור יגיע. קרוב לוודאי שהוא מאחר כיוון שעצר לעזור לעלמה במצוקה ובעברו יש רבות כאלה, ללא קוקו וללא סרפן.

שעת השי"ן הגיעה, המבצע צריך לצאת לדרך. תדרוך קל של ב' בעקבות נפילתו למשכב של א', מפקד המחתרת. כוסיות עם שמן זית נלגמות כדי להכין אותנו לבאות. כוסות "אולד פשיין" מחולקות לכל היושבים. נ' מגיש צלחות מלאות במיני בשרים וגבינות שמצריכות העמדת עגלת החייאה וצנטר בכיר בסמוך לשולחן – לכל מקרה שלא יהיה. כולנו שוטפים את החיך עם כוס קאווה כדי לסלק טעמים אחרים זולת אלה שימזגו לנו. מרימים לחיים ולוגמים. כדי לחמם את הקנה שתינו כמה מהיינות שהביאו איתם החברים למחתרת הישראלי הגאה של יקבי רמת הגולן "קום" 2006 השאיר נוכחות בטעמיו לרגעים ארוכים וברמת השיחה נשאר עד סוף הערב. ונ' שהצטייד ביין ארגנטינאי בשם טראסס (Terrasas) מלבק (Malbec) מנדוסיני אמיתי שגפניו נהנות ממי הפשרה הניגרים למי תהום אחרי טיול נעים במורדות הרי האנדים.

 

המבצע החל, בקבוקי וויסקי שטרם נראו בארצנו נפתחים, אנחנו מתחילים לטעום והמבצע? כן, זה המבצע, ולמה סודי? כי אין מספיק לכולם, לכן נוכל רק לספר ובעתיד להתרפק על הזיכרונות. אם עולה בראשכם השאלה מה מקשר בין כל חברי המחתרת? התשובה היא האהבה לוויסקי Whisky.

טעימות וויסקי

מה זה בכלל?

היה מגוון רחב של סינגל מאלטים מה שחייב בחירה נכונה כי בטעימה הזאת אין מרקקות – חובה לשתות את הכל. זאת המסורת במחתרת דאבליו.

SCAPA – וויסקי סקוטי משובח, גוף מלא וחלק, מתגלגל נעים מאוד בחיך. מדובר בבקבוק אלגנטי, צבע המשקה מקבל את הבמה באופן מוחלט, התוית מינימאליסטית כך שנראה שגם בעיצוב הבינו שיש לתת למשקה "לדבר". הוא אכן עושה זאת. בטעימה הזאת נהנתי מסקפה שיושן 16 שנים. הסינגל מאלט המהודר מגיע מהאי אורקני (Orkney) שבסקוטלנד. בתהליך ייצורו הוא עובר התססה של מאה שעות, מיושן במשך 16 שנים טובות בחביות עץ אמריקאיות חדשות. בארה"ב הוא נמכר ע"י "פרנו רקארד". מדובר על מזקקה שהחלה את דרכה בשנת 1885. יש ככל הנראה שני סוגי לתת, מהאזור הפנימי (מתיקות) של האי וגם מהאזור שפונה לים (תמלחת).

Singelton 12 – סינגל מאלט נוסף, שמתיישן 12 שנים ובמהלכן שוהה בחביות בהן יוצר "שרי". צבעו הינו צהוב עמוק הפונה האדום. מדובר בוויסקי מחוספס עם טעם ראשוני לכאורה חזק ונוכחות איתנה ולאחר שמסיימים לבלוע מתגלה קלילותו ברצונך לדלג למזיגת הכוס הבאה. שמו המלא הוא: The Singeltone of Glendullan Scotch. מדובר בוויסקי סקוטי כהה ולמרות זאת טעמו קל משמצפים. לפני ששותים ניתן להרגיש בארומה עדינה של עשן חמאתי. הטעם שנשאר אחרי הלגימה יכול להזכיר תפוח עץ ירוק. אני יכול לומר שבכוס השנייה הוא טעים יותר וזאת באמת מעלה. גם הבקבוק מעוצב בצורה אחרת, הוא סגלגל ולטעמי פחות נוח למזיגה.

Bowmore – יש לדעת שמדובר בוויסקי הראשון, שהינו סינגל מאלט שיצא מהאי איסליי (Islay), בשנת 1779, מכובד. הבקבוקים העיקריים של היקב מיושנים 12, 15, 18, 25 שנים. כמעט בכולם יש טעם של עישון עדין ומשום מה יש הבדל שמורגש אחרי הלגימה הראשונה בין השנים: המיושן 12 שנים ניחן בתחושה של חלת דבש עם מעט חמיצות. המיושן 15 שנים מרמז על שוקולד צימוקים מריר. המיושן 18 שנים מעניק חוויה שבין קרמל פירותי לשוקולד. המיושן 25 שנים שלצערי רק שמעתי על התחושה שלו, נח בחמימות בחביות עץ בהן ייצרו שרי ספרדי ווויסקי אמריקאי (בורבון). נאמר לי שחייבים לשתות אותו לאט לאט, שניחוח העישון המאפיין את אחיו למזקקה נחבא אל הכלים ואת מקומו תופס טעם טופי מתקתק. הן הגידול והן הייצור נעשה באיסליי שידוע גם בכינויו "מלכת האיים ההיברידיים". שרשרת איים זו מהווה חלק מהארכיפלג השוכן במערב סקוטלנד.

איך עושים את זה?

הרעיון מאוד פשוט, לכל מי שאוהב לשתות יש מספר חברים איכותי ומצומצם שאוהבים גם לשתות. מרימים את הכפפה ומזמינים אותם לערב וויסקי ומבקשים שכל אחד יביא בקבוק וויסקי (או יין) לטעימות. קופצים למעדנייה קונים גבינות מסוגים שונים, מיני נקניקים, לחם טרי, ניתן להוסיף פשטידות, זיתים משלל צבעים וטעמים וכיוון שבישראל עסקינן רצוי גם בוטנים, אגוזי לוז, פיסטוקים, שקדים וחבריהם – העיקר לא לשתות על בטן ריקה – המטרה היא חוויה ארוכה ולכן יש להצטייד בשכבה רצינית של מזון עשיר בבריאות שינוח בבטן וישהה את עבודת האלכוהול.

קובעים שעה אחרי שהילדים הולכים לישון ומקפידים להגיע בזמן – פשוט מתחילים למזוג ואחרי פעם אחת שהמאחר ראה שפספס משהו הוא לא חוזר לאחר.

מידי פעם מספרים לחברים ומכרים על הערב הזה ובאופן טבעי יש שקופצים על ההזדמנות ומצטרפים – מדובר בפעילות מתורבתת ונעימה – אחרי הכל עם כל כך הרבה אלכוהול, כולם מסכימים על הכל. רצוי לספר מעט על המשקאות הנלגמים.

מה עוד?

יש שאומרים ש-Bowmore ייצרו 53 בקבוקים שיושנו 40 שנה והמשקה הנדיר שוכן בבקבוק זכוכית מיוחד ומעוצב בצורה יוצאת דופן. אם למישהו מהקוראים יש את האפשרות לאשש את השמועה ולהזמיננו לטעום – לא נוכל לסרב.

מה עושים עם זה?

יש שיאמרו שאסור למהול וויסקי, שצריך לתת לו להתבטא, שזה בזבוז. הם מזכירים לי את האנשים שאומרים שאסור לשים קרח ביין אדום – אני גורס שאם קוקטייל זה מה שיביא עוד אנשים להכיר את המשקאות המעולים האלה אז זה מצוין. ובאשר לכל האנשים אניני הטעם שעסוקים בלאסור – אתם לא משטרת היין, אין כזאת. אנא מכם, תנו לאנשים ליהנות.

SCAPATAIL – 60 מל' סקפה, 30 מל' וורמוט מתוק (ממליץ על דובונה הצרפתי), 30 מל' וורמוט יבש (מרטיני אקסטרה דרי), כמה טיפות של מיץ תפוז סחוט טרי. למזוג הכל לכוס נמוכה עם שתיים שלוש קוביות קרח, לערבב היטב, להישען לאחור ולהתחיל להנות.

Cheery Tone – 80 מל' של סינגלטון, 40 מל' של וורמוט מתוק (מרטיני רוסו), 5 מל' אונגוסטורה – למזוג הכל לכוס נמוכה, לנער מעט את המרכיבים עם קרח, לסנן לתוך כוס מרטיני ולהוסיף דובדבן לקישוט.

BowNoMore – 60 מל' של בואומור, 30 מל' שנאפס אפרסק, 15 מל' מיץ לימון טרי, 90 מל' מיץ תפוחים (כמובן שעדיף טרי), לערבב היטב וחזק ולמזוג לכוס שמפנייה (פלוט) אפשר לקשט עם פלח דק מאוד של אפרסק.

קוראים יקרים עכשיו זה הזמן, קחו כלי כתיבה, פיסת נייר ושרבטו עליה את שמות החברים שתרצו להזמין לערב שלכם, לתנועת המחתרת החדשה שתקימו ואל תשכחו להגיע ולחזור במונית – אם שותים לא נוהגים ! ! !

 

אהד גניאל – אי"מ הדרכות –ohad@gosst.co.il

https://www.gosst.co.il/