פורסם במגזין "יין גורמה ואלכוהול" יוני 2009 / אהד גניאל
בר המצווה וגילויו של הג'ין – מיומניו של איש האלכוהול
עבודות ההכנה
חגיגת בר המצווה שלי הייתה אירוע מאוד משמח, איש האלכוהול באותה תקופה ירד מנכסיו ולכן עת הגיעי למצוות חגגנו בעליה לתורה בבית הכנסת ולאחר מכן בחגיגה גדולה בחצר ביתנו. בצהרי היום כשכל בני המשפחה של איש האלכוהול הסתובבו כנמלים חרוצות ועסקו בהקמת האירוע הראשון שבו אשתה לעיני כל ממיטב הבקבוקים של אבי, תעיתי בנבכי הבית ולהפתעתי גיליתי שלכוך שמתחת למדרגות נוסף ארגז חדש שהכיל בקבוקים שטרם הכרתי. בשקט בשקט פתחתי את רצועות המסקינטייפ (כך שאוכל להחזיר עטרה ליושנה) והוצאתי בקבוק מלבני בצבע תכלת עם נוזל שקוף. היה לי מוזר שעדיין יש משקאות שאיש האלכוהול לא חשף בפני, הרי בכל שבוע כמעט הכרתי מחוג חבריו האלכוהוליים (בקבוקים) וחשוב לזכור שמדובר באיש רציני שלא מפספס. כיצד יש משקה/חבר שנמצא בביתנו וטרם נערכה בינינו היכרות. ידעתי שכיוון שאני חוגג 13 קיציים אני נחשב כבר גדול ולכן יכול להחליט לבד אם לערוך את ההיכרות, איש האלכוהול ישמח לא?!
חדוות הטעימה
פתחתי את פקק המתכת ושאפתי אל קרבי את גלי האתר שעלו מן הבקבוק, הריח דומה לזה של הרום וגם של המשקה שה'קאמראד' (חברו השמן והקומוניסט של איש האלכוהול) הביא לאבי כשחזר משליחותו במינסק. רצתי לתיבת האוצר וממנה לקחתי כוס אולד פשן (Old Fashion) וירדתי שוב לקומה שבה נמצא הכוך. מזגתי מהבקבוק ואני שמח לספר לכם שכנער צעיר הייתה לי יד יציבה ומדויקת וכמו שאיש האלכוהול לימד אותי: "כולם מוזגים 60 מל' אבל אצלנו מוזגים 80 מל'". נתתי סיבוב קטן לכוס כדי לבחון אם יש ריחות אחרים. הצמדתי את הכוס לשפתי והרגשתי את העקצוץ העדין על לשוני, מזגתי ושיחקתי עם הנוזל בפה, בלעתי ושאפתי עוד אוויר דרך האף ובפה סגור. יבש, חריף, קשה, לא טוב! המשקה מקולקל – אני חייב לדווח על כך לאיש האלכוהול.
הטעות
בריצתי אליו נתקלתי בלורנס דוד רחוק של איש האלכוהול ממנצ'סטר וזה האחרון יחד עם איש האלכוהול שאלו אותי לאן אני ממהר, באבחת נשימה אחת סיפרתי להם על האסון שקרה ועל שמחתי שאני לבד הצלתי את השאר משתייה של משקה מקולקל.
איש האלכוהול ואנקל (uncle) לורנס צחקו והסבירו לי שיש משקאות שצריך להתרגל אליהם. היתממתי ואמרתי שאני לא אוהב כאלה. איש האלכוהול הסביר לי שאהבה באה רק אחרי הכרה מעמיקה וזה אומר שלעיתים צריך להכיר, להתנסות, להתרגל ורק אחר כך אפשר לאהוב. איש האלכוהול אמר: "טעם זה דבר נרכש, בדיוק כמו ידע ועכשיו שניסית ננסה שוב יחד".
טקס הסרת הלוט
כלאחר כבוד הובלתי לקומה התחתונה, מזגו לי לאותה הכוס, הוסיפו מעט מיץ לימון, ומין משקה תוסס כזה שלימים גיליתי שנקרא טוניק. איש האלכוהול אמר שרק אחרי שאתרגל לטעם של הג'ין (Gin), כן זה שמו של המשקה, אוכל למהול אותו במשקאות קלים. קבלתי שיעור אמיתי באותו היום, יש משקאות שצריכים להכיר, להתנסות, להתרגל ורק אז אפשר להתאהב בהם – ואז האהבה יכולה רק לפרוח.
דיון סביב מקורותיו של הג'ין
קצת על המשקה למדתי מויכוח שהתעורר בין איש האלכוהול לאנקל לורנס. זה האחרון טען שמדובר במשקה אנגלי מהוגן ואילו איש האלכוהול הסביר שמקורותיו בהולנד. איש האלכוהול אמר בצחוק שהוא מכיר את דוקטור פרנציסקוס ההולנדי והוא זה שאחראי לג'ין ולא אף אנגלי. אנקל לורנס אמר שזה משקה של החיילים הבריטים ושל המלך וויליאם מאורנג' ואיש האלכוהול אמר שזה נכון רק שהמלך היה ממוצא הולנדי והחיילים ששתו זאת היו אלה ששירתו בממלכת הולנד. הוא גם הסכים שעיקר ייצורו והתפתחותו של הג'ין כמשקה היה באנגליה. למשקה היו עליות ומורדות, כאשר הוסרו ההגבלות על רישוי הייצור הוא הפך למשקה להמונים ובזול אך, אליה וקוץ בה – איכותו הייתה ירודה לאור האמצעים הדלים שעמדו לרשות היצרנים הקטנים (ייצור ביתי). יש שיאמרו שהג'ין הביא את האלכוהוליזם לאנגליה ואת התוצאות העגומות ניתן לראות בציוריו של הוגרת' משנת 1751 ("רחוב הג'ין"). שינוי בהרגלי הצריכה בא בעקבות תקנות לרישוי והעלאת המס למכירת הג'ין. השינוי האחרון הביא עם הזמן להפיכתו של הג'ין למשקה איכותי ויוקרתי, עד כדי כך שנתפס כמשקה האצולה והקצונה האנגלית.
אם לדייק ולפרט מדובר במשקה שנעשה מזיקוק דגנים (שיפון, חיטה ושעורה) והוספת פירות הערער (צמח מריר) ומרכיבים בוטניים. יש מותגים שגם מוסיפים כוסברה, קינמון, לענה, הל, ציפורן, פרי הדר ושאר ירקות וזאת כדי להכהות את טעמו התפל ולהוסיף טעם. יש שני תהליכי זיקוק, הראשון יוצר את המשקה האלכוהולי התפל (96% אלכוהול) ע"פ החוק זיקוק זה חייב להיעשות ע"י גורם שאינו יצרן הג'ין (חוק אנגלי), לאחר מכן יצרני הג'ין מוסיפים את חומרי הטעם ומזקקים שוב (זיקוק דודי כפול). את חומרי הטעם נהוג להניח בתחתית הדוד ויש כאלה שמניחים אותם על רשת כדי שאדי האלכוהול יעברו דרכם. את התזקיק שנוצר מוהלים כמובן במים זכים.
סוגי הג'ין
סוגי הג'ין: התחלנו בהולנד ולכן המותג הראשון הוא מותג הולנדי שנקרא Jenever והוא זוכה לפופולאריות גם במדינות גרמניה, הוא קשה יותר מהג'ין האחרים וטעמו העיקרי הוא של צמח הערער. יש את הלונדון דרי ג'ין (London Dry Gin) שנחשב למוכר ולאהוד בעולם וכדי לייצרו יש לעמוד בכמה תקנות מחמירות: התזקיק צריך להיות מדגנים, אסור להוסיף סוכר לתזקיק, המים לדילול וחומרי הטעם חייבים להיות מלונדון. ג'ין פלימות' (Plymouth) זהה לקודם רק שהתקנות נוגעות לעיר פלימות'. האחרון והחביב (אגב איתו כדאי להתחיל ולהכיר את המשקה) הוא האולד טום ג'ין (Old Tom Gin) שבו מותר להוסיף סוכר מה שמעניק לנוזל טעם מתקתק עדין.
הג'ין נחשב למשקה קשה לשתייה ולכן נהוג למהול אותו במשקאות אחרים ולעשות איתו קוקטיילים. כולנו שותים אותו כאשר אנו מזמינים קוקטייל מרטיני. כל מקום שמכבד את הג'ין מחזיק גם מי טוניק כיוון ששני אלה לרוב הולכים ביחד.
המותגים המובילים אצלנו הם: בומבי ספיר, גורדונ'ס, ביפיטר, טאנקרי ופלימות'.
איך לשתות ג'ין?
למתחילים כדאי לבחור ג'ין בסגנון אולד טום, 120 מל' ג'ין, 60 מל' וורמוט (מרטיני רוסו למשל), דש מיץ לימון, קליפת לימון מגורדת – לשקשק את הכל בשייקר עם קרח ולמזוג לכוס, אפשר לקשט עם פרוסת תפוז מזהיבה.
לאוהבי ההרפתקאות אפשר לנסות את "ורד הברמודה", 120 מל' ג'ין, 60 מל' ברנדי, כמה טיפות של גרנדין וגם כאן לנער הכל בשייקר עם קרח ולמזוג לכוס.
הקיץ מגיע ואיתו קוקטייל קיצי מפנק על בסיס ג'ין, "ג'ינג'ר ענבים מרטיני". 90 מל' של ג'ין (רצוי בומבי ספיר – מדובר בקוקטייל שלהם), 90 מל' מיץ חמוציות, 4 פרוסות דקיקות של ג'ינג'ר טרי ושמונה ענבים לבנים.
למי שרוצה לדעת איך לשתות ג'ין עם ארוחת מנגל מפוארת אז יש לזה שם: "שיערת כלב" (Hair Of a Dog), 300 מל' ג'ין, שתיים שלוש טיפות טבסקו, 30 מל' מיץ לימון טרי, משקשקים הכל ומוזגים לכוס קפואה (בלי קרח) וזורקים פנימה פרוסה דקה של פלפל צ'ילי – מבטיח לכם שהתיאבון יפתח…
אהד גניאל – אי"מ הדרכות