איש האלכוהול – בוכה (buchka) ויציאת מצרים בוחא בוכא בוחה
הלילה השחור והאפלולי נשקף מחלוננו, צינתו מסמרת את שערות עורנו, מתארגנים בחופזה ובשקט, מהר רוכסים את המזוודות, מנסים לחשוב מה שכחנו, חיתולים? משחה לטוסיק? עגלה? מוצצים? עוגיות? כובע ובגד ים? סבון? ברור לנו שמשהו ישכח. אני יורד ומתחיל להעמיס את כבודתנו על הגמל המודרני, מאזדה 3, מקפל את העגלה, דוחס את כל מה שאפשר ומגיע למסקנה שבית שלם לא יכול להיכנס לתא מטען של מאזדה. חוכך בדעתי אם לעלות מעלה ולהודיע ליפה שאיתי שעליה לוותר על משהו ממטלטליה, חושב שוב והרעיון נגנז בגלל הסכנה הקיומית שבהוצאת הרעיון מהכוח אל הפועל. השעון מתקתק והזמן לרעתנו. התחושה היא יציאת מצרים – בחופזה, בשקט תהומי ובאישון ליל. לשמחתי המצרים עצמם עסוקים במהומות סביב האל החדש והמאוחד ששמו המוכר הוא "פייסבוק אחן עמון" כך שהחיפזון נועד להקדים את שיירת עם ישראל בנדידתו דרומה, אילתה. כן, סכנת נפשות, לנסות ולהגיע לעיר הקיט הדרומית בערב פסח. המון עם, ברכבי ענק, ג'יפים אימתניים ובעיקר נהיגה פרועה מעניקים תחושה של ים סוער על כביש הערבה.
מסדר את הסלקל, מוודא שיש מים לאיתי בשלף, כרית ליפה שאיתי ואז אני מרגיש את הרעד והצמרמורת בגופי – מה שותים? הבטחתי להביא משהו כשר לפסח שעוד טרם נשתה כמותו. הבטחה מפורים האחרון – כנראה שה"עד דלא ידע" הצליח להשפיע עלי והבטחתי שטויות.
רצתי במדרגות, מדלג עליהן בזוגות ומנסה להדוף עצמי לקומה השביעית במהירות, הודעתי לזוגתי כשאני חסר נשימה שנתעכב בחמש דקות כי אני צריך לקפוץ לשלום התוניסאי מהבניין ליד. היפה זעקה שהשעה ארבע לפנות בוקר. את זעקתה שמעתי בעודי מנתר כפנתר מטה במדרגות. חוצה את הכביש ופורץ את דלת הבניין כמו בסרטים. עולה לקומה השנייה ומצלצל בפעמון.
"שלום ידידי" אני מתחיל ואומר ומגלה שבשעה זו, שמו של ידידי לא כל כך מתאים לו, הר אדם שראשו כפוף תחת משקוף הפלדלת, כתפיו ממלאות את פתח הדלת, פניו מביעות מלחמה. החלטתי להמשיך: "לא תאמין אתה חייב להציל אותי, יש לך בקבוק של בוכה?". שלום תפס את עורפי, הרגשתי את כל משקל גופו נשען עלי והדימוי המקראי של משענת קנה רצוץ החל להתבהר לי. שלום פתח את הארון, הגיש לי בקבוק סגור ואמר: "אני מקווה שזה שווה את החיים שלך". עוד לא הספקתם לומר "מכת בכורות" ואני כבר יושב בנוחות במאזדה המונעת, היפה שאיתי לצידי ולצידה, איתי הגיבור הקטן. שמנו פעמינו המוטוריים לאילת.
מה זה בכלל?
בוכה זה אחד המשקאות הכשרים לפסח. מדובר על משקה אלכוהולי שבסיסו בתאנים. הבוכה מהווה משקה מלווה בעבר היהודי בתוניס וכולי תקווה שגם בעתידה היום של ישראל, ולא רק אצל התוניסאים. יש שמגדלים ושרים: "בוכה בוכה בוכה חטא תזי לו דוחה", פזמון שמסמן את ההנאה וההתמסרות להנאה שבשתייה.
בתקופה הקולוניאלית נהגו לקרוא לבוכה בקולניות הצרפתיות "מי החיים של התאנה", ובצרפתית זה ממש מתנגן: La vie de l`eau de figues.
מקור השם בוכה הוא ככל הנראה בתוניסאית השגורה בפי היהודים, משמעותו היא אדי האלכוהול.
איך עושים את זה?
בקיצור ובפשטות, תאנים מותססות עם תיבול תוניסאי והמשקה מוכן. לאחר שמתסיסים את התאנים מספר ימים במים בתוספת זרעי אניס ורוזמרין. מעבירים את הנוזל תהליך של זיקוק. בסיום הזיקוק מעבירים את הנוזל דרך פילטר ולאחר מכן סינון עדין נוסף. כל זאת כדי לקבל משקה טהור וצלול.
מה עוד?
את המשקה נהוג למזוג לכוסות קפואות, לדעתי בעיקר כדי להכהות את חריפותו, 37.5% אלכוהול. יש תוניסאים ששומרים את הבקבוק עצמו במקפיא בדומה לוודקה. למרות חוזקו האלכוהולי המשקה מתקתק ומתאים מאוד ללוות את הפסח ואת היובש שבמצות.
המוניטין שיצא למשקה הוא שמדובר במשקה למבינים ולכאלה שיודעים לשתות. אני חולק על המוניטין ומציע לכולם לנסות. בפעם הראשונה אין צורך לשתות את כל הבקבוק, אבל בהחלט ראוי לנסות אותו בערב הפסח. לסיים גם ככה כולם קמים מאוחר. אני יכול לציין שלי לא הייתה חמרמרת אחרי ערב שתייה מענג.
בתקופה שבתוניס לא היה יין נהגו היהודים לברך בעזרת הבוכה. המקפידים מספרים שבמהלך היישון (במקרים שיש כזה) מתנדפים 2% מהמשקה ועולים השמיימה כאדים, זה נקרא "חלקם של המלאכים" כיוון שהם אלה שנהנים מאדי המשקה.
החברה הידועה ביותר או בשפת העם, המותג המוביל הוא הבוכה של משפחת בוקובזה, לא תאמינו אך מדובר במשפחה יהודית תוניסאית שמייצרת את המשקה על פי מסורת משפחתית ארוכת ימים, ושורשיה נעוצים אי שם בשנת 1870. המשפחה ידועה לא רק בזכות הבוכה שהיא מייצרת אלא גם כי היא מיצרני הקוניאק, וכמדומני הקוניאק הכשר היחיד. בפריז עיר האורות ניתן למצוא בקלות את הבוכה בוקובזה. בישראל עליכם להתאמץ מעט. המלך הבלגי העניק מדליה ואמירה שתרמה רבות למותג: "זה משקה שיש להפכו לסמל תרבות". יש שטוענים שמשפחה זו היא הממציאה של המשקה אך רבים חולקים על כך. מחיר הבקבוק כ- 150 ₪.
חברות נוספות שמייצרות את הבוכה הן: סי ופליקס חביב (Cie & Felix Habib) שהינה אחת המזקקות הגדולות בתוניס ותחילתה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. חברה זו דוגלת בבחירת תאנים מובחרות הגדלות להן בנחת ממהומות בדרום תוניס. גם חברה זו כשרה. הבוכה גולד בעלת ניחוח תאנים פירותי ופרחוני ומחיר הבקבוק כ- 150 ₪.
מה עושים עם זה?
בוכה יא בוכה – 60 מל' בוכה, 30 מל' מיץ תפוזים טרי, לשקשק עם קרח ולמזוג לכוס מרטיני, דש גרנדין וקישוט בפלח לימון.
בוכייניה – 60 מל' בוכה, תפוח ואגס מקולפים וחתוכים לקוביות, כוס נמוכה עם קרח כתוש, את הקרח וקוביות הפרי מועכים יחד, מוזגים את הבוכה, דש גרנדין, סוגרים עם ספיירט ומקשטים בפלח תפוז.
בוכה אילתית – 60 מל' בוכה, מספר טיפות של גראנד מרינייה, 20 מל' מיץ תפוזים, 20 מל' מיץ ענבים, דש סירופ תות (אפשר תירוש במקום מיץ ענבים וויטמינצ'יק במקום סירופ תות). משקשקים ומגישים בכוס גבוהה עם קוביות קרח.
יציאת מצרים – קוקטייל מהיר משאריות, כל המיצים הטבעיים שנשארו מליל הסדר מערבבים אותם בכמות שווה, 30 מל' מכל אחד ומוסיפים 30 מל' בוכה.
פונצ' תוניסאי – 20 מל' מיץ לימון, 20 מל' מיץ תפוזים, 20 מל' רום לבן, 60 מל' בוכה. משקשקים בשייקר, מוזגים לכוס גבוהה עם הקרח ומוסיפים דש גרנדין.
הגענו לאילת, בלי פקקים, דרך מצפה רמון. עשינו עצירה שהתארכה בזכות ביקור בחוות האלפקות, פגשנו את אחי המשרת בבסיס צבאי סמוך, בדרך לאילת, ישבנו על קצה המכתש, פתחנו את הבקבוק ושתינו קצת ונהננו מזיווה של הגאולוגיה של מכתש רמון. היפה שאיתי והיפה שאיתו המשיכו את הנהיגה בדרך שנותרה – אם שותים לא נוהגים והכי חשוב אל תתייחסו לחיים כאל משימה – תיהנו מהדרך, פסח שמח.
אהד גניאל – אי"מ הדרכות –[email protected]
www.gosst.co.il