איש האלכוהול, יוני 2011
איש האלכוהול – טפאצ'ה – הקשר שבין המשקה המקסיקני לגאוס (הפאב של אונ' בן גוריון)
השנה היא שנה א', על סיפו של סמסטר ב' ותחילתה של תקופת הבחינות האהובה. השעון מצלצל, אני מרים את הראש מסיכומיו המרתקים של אפלטון, מרגיש קצת כמו במשל המערה של סוקרטס ובהבזק של רגע מבחין שהשעה 20:30 בעוד שעה ורבע מתקיים מפגש גג"ג (יום ג' גברים בגאוס – הפאב השכונתי של מעונות הסטודנטים ג' של אוניברסיטת בן גוריון בנגב). "ואילו עדין לא עברו שלוש שנים מאז התחלתי מתהלך עם סוקראטס ושוקד מדי יום ביומו על אמריו ומעשיו" (המשתה – כתבי אפלטון), אני פשוט לא יכול להמשיך, עד כמה שסוקראטס חשוב הוא ודאי יוכל להמתין לי לכשאחזור מהמפגש. חיכה 2411 שנה? יחכה עוד כמה שעות.
מפגש גג"ג התחיל ממש ביום הראשון של הלימודים, אחרי ההרצאה הראשונה הלכנו כולנו זרועי אימה לצלם מאמרים, חנות הצילום "קופי סנטר" הייתה עמוסה ומלאת תכונה, דבר שנתן לכולנו זמן להכיר ולשוחח – פייסבוק בעולם הממשי. שם הכרתי את אורון. כיאה לאנשי אלכוהול הנושא הראשון היה: איפה ומה שותים? כך התחלנו את חיי הסטודנטים, שתייה, מסיבות, בריכה וחדר כושר – הכל נהדר אלא שהלימודים, מידי פעם, הפריעו את שגרת חיינו. אט אט גילינו שחלק ניכר מהערבים אנו חולקים עם יותר ויותר אנשים ואז החלטנו שבכל יום שלישי, בפאב הגאוס שבמעונות גימ"ל יש ערב שהוא רק לגברים.
יהיו שיאמרו שבחרנו בגאוס כי היה שם מבצע: בירה מהחבית חצי ליטר, כוס ראשונה 17 ₪ וכל "ריפיל" 3 ₪. האמת היא שבחרנו בגאוס בגלל שהיו מספיק בנות במעונות שאת חדריהן הסכימו לחלוק. החברים הקבועים של המפגש היו: אורון הפילוסוף הכובש, מיקו הקונקידור (מיקו זה קיצור של רותמיקו) שמסוגל לגמוע חצי ליטר בלגימה אחת ועיניו לא דומעות ולעיתים אמיר המחביא (כשהתעייף מהשתייה החביא את הכוס כדי שנחשוב שסיים).
השעון מאיר והשעה 21:14 נוצצת. לוקח שטר של חמישים שקלים, מפתחות של הרכב ויוצא מהבית. משחיל את המפתח ומניע, נהמת המנוע בעל מערכת האינג'קטורים הכפולה נשמעת בכל השכונה, הרכב מזנק וגומע את 380 המטרים עד לגאוס. אני מחנה את הרכב ונכנס לפאב. אורון ומיקו משחקים סנוקר וברגע שמבחינים בי, מניחים את המקלות וניגשים לשולחן. המלצרית החמודה, שנה ב' מדעי התנהגות (לעיתים אנחנו נכנסים לשיעורים אחרים בעיקר אם שמענו שיש שם סטודנטיות מאוד חכמות) פונה אלינו ואומרת: "כרגיל?". כולנו מהנהנים. כל אחד מספר בקצרה עם איזה סטודנטיות הוא "למד" השבוע והבירות מגיעות.
02:34 טעם הבוטנים הוא הטעם הדומיננטי ביותר, את הבירה מרגישים רק כשמגהקים. אנחנו לא מצליחים להבין כיצד הגענו לסכום של 157 ₪, הרי שלוש בירות ראשונות זה 51 ₪ וזה אומר ש-106 ₪ הוצאנו על "ריפיל" (מילוי מחדש), זה אומר שהזמנו 35 חצאי ליטרים, לא הגיוני, בכל אופן אנחנו מחליטים להשאיר את הרכב וללכת הביתה כדי להתרענן מעט, אם שותים לא נוהגים.
לא היה לי מושג כמה ארוכים יכולים להיות 380 מטרים. ממש לפני שהתפצלנו הצעתי להם לנסות ולשתות משהו שיסדר לנו את הלילה, משקה מקסיקני קסום, בעל תרבות עתיקת יומין, שעבר מבן לאב, או מאב לבן, בכל אופן המתכון הגיע לידי.
הגענו אל ביתי, הוצאתי מהמקרר בקבוק גדול, מזגתי מתוכו לשלוש כוסות, הוספתי מעט קינמון, פלפל צ'ילי חריף יבש ומזיגה קלה של בירה. מיקו ואורון צחקו כשראו את הבירה, כאילו שלא הספיק לנו היום. השקנו כוסות ושתינו.
13:21 אני פותח את העיניים, מתמתח במיטה ואז שומע קולות מהמטבח, אורון ומיקו קמו לפני והכינו ארוחת בוקר. הם קראו לי להצטרף בתנאי שאספר להם מהו המשקה המדהים של אתמול.
"טפאצ'ה" (Tepache) אמרתי.
מה זה בכלל?
טפאצ'ה הוא משקה שבסיסו אננס ומעט בירה. מקורו במקסיקו והוא נחשב כמשקה זול, ידוע שאסירים מכינים אותו בעיקר בזכות קלות ההכנה וזמן התסיסה הקצר. באוזרים מסוימים במקסיקו כל עקרת בית יודעת להכין טפאצ'ה.
איך עושים את זה?
מרסקים את הבשר של האננס, מוסיפים גם את קליפתו ולאותו כלי שופכים סוכר חום. מוסיפים קינמון ומעט ציפורן ומים שיכסו את הכל. נותנים לטבע לעשות את שלו ובעצם אחרי שלושה ימים של תסיסה אפשר כבר להתחיל לשתות. התסיסה הקצרה כמובן לא מאפשרת אחוזי אלכוהול גבוהים (הניסיון מלמד שניתן להשאיר יותר זמן לתסיסה ולחזק את האלכוהול)מבשלים שעורה עד שהיא "נפצעת", אפשר לקרמל אותה עם מעט סוכר חום ומוסיפים זאת לתערובת. את התערובת הנוזלית שנוצרה רצוי "ליישן" עוד יומיים לפחות בטמפרטורת החדר (במקסיקו חם). את המשקה שנוצר מסננים, הדרך הטובה ביותר הוא דרך חיתול טטרה (החיתולים של התינוקות, בבאר שבע פשוט אפשר לקחת מאחד החבלים של השכנה).
כששותים את המשקה אפשר להוסיף בירה כדי לחזק את האלכוהול, לא תמיד צריך. בחנויות של מקומיים במקסיקו תוכלו לראות מוכר שלידו חבית כתומה מלאה בטפאצ'ה כמעט קפוא.
מקור השם הוא כנראה מצד המילים: Opata tepatzi שהפכו ל: Tepachi ולאחר מכן ל: Tepache. יש היסטוריונים שטוענים שהמשמעות היא: "מקום של נשים יפות".
מה עוד?
מסתבר שהמלצרית הוסיפה את הסכום מהפעם הקודמת שכנראה לא שילמנו, מיקו אמר שהוא היה בטוח שבעקבות מערכת היחסים שלו עם המלצרית החשבון נסגר, ניסינו להסביר לו שאי אפשר לקרוא ללילה אחד מערכת יחסים.
מה עושים עם זה?
אפשר לשחק עם המתכון וליצור טעמים מעניינים. הצעה נחמדה יכולה להיות להוסיף פסיפלורה לתערובת האננס (בלי הקליפה). במידה ורוצים להוסיף גוון מעניין של טעם וריח אפשר גם להוסיף את תוכנו של אגוז הקוקוס ומימיו.
מהרגע שהמשקה מוכן ניתן לשמור אותו במקרר. זה פתרון קסום לתקופת בחינות, משהו צונן ומרענן את הנפש.
אהד גניאל – אי"מ הדרכות –[email protected]
www.gosst.co.il