איש האלכוהול – טעם של פעם, ליקרים על בסיס שוקולד ליקר שוקולד, ליקרים על בסיס שוקולד, מראמאו marameo
הוזמנתי לאיטליה לטעימות משקאות אלכוהוליים, כאיש האלכוהול וחובב מושבע וכמי שיודע שבקבוק אלכוהול מבקש שיחלקו בו, ולכן צרפתי את חברי למשימה המכובדת. החלטתי להזמין את: "פאדוד" (Padod) המוח הכי משוגע בעולם האלכוהול שאני מכיר. לו היה מוסד אקדמי מכובד שעוסק באלכוהול הוא ודאי היה מקבל פרופסור אמריטוס מטעמו. לחבר השני (שביקש להישאר בעילום שם) נקרא הידיד. הידיד ידוע כבעל ניסיון ברזי האלכוהול החל מהייצור ועד השתייה. הוא בעל קיבה חזקה ועיניים שלא דומעות גם בשתייה רצופה של ליטר בירה. עם שני חברים אלה הרחקתי, לצפון מזרחה של איטליה, באזור ורונה, לעיירה ששמה וולנו (Volano).
ממזרח הרים מוריקים, מצפון ומדרום חלקות חקלאיות שגווני הירוק שולטים בהם ללא עוררין, ממערב נהר שוצף ואם מתאמצים ניתן לראות שבגדה שמעבר לנהר יש אוטוסטראדה ומאחוריה נישאים חרוטי הרי הדולומיטים מנוקדי שלג. מתמונת לווין ניתן לראות שמדובר בעמק שבין רכסי הרים ירוקים. אנחנו יושבים על כסאות עץ מלא ושולחן אבן שעליו הונחה מפה צחורה כשלג שמהווה ניגוד גמור לירוק שסביבנו. טרם הגיעה עונת הבציר אך ריח הענבים נישא באוויר. ברקע מתנגן לו "און אמוסיאונה פר סיימפרה" (רגש נצחי Un Emozione per sempre) של ארוס ראמזוטי. גם השמות האיטלקיים מתנגנים יפה כשהוגים אותם.
על השולחן הונח קרף של מים צוננים, לידו עמדה קערה עם מינים שונים של פפרונצ'ינו (פלפלים חריפים), עומק הצבע האדום, אורכם, עוביים ומידת גמישותם הייתה שונה אך בכולם מובטחת חריפות בלתי מבוטלת. פאדוד התהלך וחיפש דבר מה בין הקרדונים (העמודים עליה מטפסת הגפן) שבכרם הסמוך לחצר. הידיד התנדנד על הכיסא לצידי והמתין בסבלנות ל"דיסטילטי" (Distillati), המומחה לליקרים. הידיד הוציא את החמציץ שבפיו ואמר: "אני לא מבין עד כאן בשביל לטעום ליקר שוקולד?". כאיש האלכוהול הייתי חייב לענות לו תשובה מושכלת: "אני יודע שזה מוזר, זה קצת מחזיר אותנו לשנות ה-80 העליזות ולילדות". הידיד אמר: "אם זה לא עם בא עם 'רד בול' זה לא יתפוס בארץ". חייכתי. פאדוד הצטרף אלינו והמשיך למלמל לעצמו.
מפתח הבית יצא גבר איטלקי בלבוש מוקפד, שפם קטן מתחת לאפו וחיוך המדיף ריח אלכוהול מתוק. הוא הביא איתו עגלה, הרבה יותר יפה מעגלת התה של סבתא רבה שלי ובה מספר בקבוקים צבעוניים, כלי עם קוביות קרח והרבה כוסות קטנות לטעימות.
ג'יורי המקסים משושלת ג'יורי ייצרנית הגראפה (Giori Dal Trentino) ויתר על ההיכרות ואמר באנגלית לא ברורה שעדיף שנטעם ולא נדבר. הידיד חייך חיוך רחב, פאדוד מלמל משהו ומזג מים לכוסות שלפנינו כדי שכולנו נרענן את הפה.
מה זה בכלל?
הבקבוק הראשון שנפתח היה בצבע זהב ושמו מראמאו קלאסי (Marameo Classic). מדובר על ליקר פרלינים המבוסס על רום ובעל ניחוחות מעולם הפטיסרי. האיטלקי המשופם ניער את הבקבוק ומזג לכוסות. צבע המשקה היה חום קפה ובו חתיכות בצבע שנהב. הצבעתי על החתיכות ותגובתו של האיטלקי לא איחרה לבוא: "ליקור צ'יקולאטו". הסתבר לנו שהחתיכות האלה הן שבבי שוקולד שנימוחות בפה. הטעם באמת הזכיר את שנות ה-80, כשהייתה מגיעה הביתה בונבוניירה מהדוד באמריקה ובה היו שוקולדים עגולים שבתוכם היה רום וצימוקים. רק שהפעם זה היה הפוך, במקום לנגוס בשוקולד ושהנוזל האלכוהולי יתפזר בפה, שתינו את הנוזל האלכוהולי והשוקולד התפזר בפה. הטעם היה בין עוגת טירמיסו לגלידת רום וצימוקים. פאדוד שלעולם לא מסתפק בטעימה מזג לעצמו עוד, הוסיף מספר קוביות קרח ושיקשק. משנוצר הקצף אמר בקול רם: "יש בזה גם חלמון ביצה, זה מה שנותן לזה את הסמיכות". ידעתי עם מי אני צריך לבוא.
הבקבוק השני שנפתח ונמזג היה בצבע כתום גזר, צבע הנוזל היה בהיר יותר, החתיכות המזעריות, ממש ננו חתיכות היו מגרדת תפוז, הארומה שעלתה ממנו הייתה של פרי הדר. הלגימה של הליקר מספקת טעם משתנה, תחילה של שוקולד ומיד לאחר מכן שוקולד תפוז שמזכיר גרסה עדינה לקליפות תפוז מצופות שוקולד שניתן לקנות במשקל. הידיד שאינו נמנה על אוהבי השוקולד תפוז אמר שהוא לא יודע מתי ירצה או כיצד לשתות משקה שכזה. תגובתי הייתה: "הערב נאכל במסעדה ארוחה איטלקית בת שש מנות, בסופה אוציא בקבוק של אונדרברג ואטפטף חצי ממנו לכוס נמוכה עם מנה של ליקר שוקולד ותפוזים וקוביית קרח". הידיד אמר: "הולכים למסעדה ישר אחרי הטעימות נכון?". פאדוד הוסיף שאפשר לשלב את "המרמאו צ'וקולאטו סקורזטה די ארנצ'יה" (Liqoure Cioccolato scorzette di arancia) עם פרנה ברנקה מנטה ושאר דברים שמתחברים עם שוקולד ותפוז.
שטפנו את הפה עם המים הצוננים. נשענו לאחור וחיכינו שהמשופם ימזוג מהבקבוק השלישי שצבעו נראה מבטיח – אדום אש. על הבקבוק התנוסס הכיתוב: "Liqoure Cioccolato Peperoncino" ליקר שוקולד וצ'ילי. צבע המשקה כבר לא ממש עניין אותנו. הנוזל נראה חלק ושומני. לגמנו ממנו שלושתנו והסתכלנו אחד על השני. העקצוץ החריף טיפס מהגרון והגיע ללשון כעבור כמה שניות והטעם הפיקנטי ליווה אותנו רגעים אחדים עד ללגימה הבאה ולאחר מכן עד לכוס הבאה. וכמו שד. א. ימב"א אומר: "אלכוהול ששותים במידה איננו מזיק אפילו בכמויות הכי גדולות".
איך עושים את זה?
הבסיס האלכוהולי הינו רום שמושרה יחד עם תבלינים ארומאטיים ומגיע ל-16% אלכוהול. את הליקר הקלאסי משרים עם קליפות תפוז וכך מתקבלים הארומות והטעמים. את הליקר עם הצ'ילי מייצרים בעזרת תמציות צ'ילי סודיות ומיוחדות. לפחות זה מה שהם הסכימו לומר לנו.
מה עוד?
את הליקרים האלה צריך להגיש צוננים ולא קפואים, על פי ג'יורי השוקולד שלהם לא אוהב את הכפור, הוא סיפר לנו ש"משהו" קורה לשוקולד בקור. פאדוד הוסיף שכדי שיהיה נעים לשתייה ולא מאוד סמיך רצוי באמת רק לקרר ולא להקפיא.
המשפחה הזאת מוכרת בזכות ליקרים נוספים וכמובן בזכות הגראפות שלה ובראשן גראפה אדג'יו (Adagio).
מה עושים עם זה?
שלושתנו הבנו שלא כמו ליקרים אחרים לא מדובר במשקה דז'סטיפי אלא במשקה קינוחי. הידיד אמר שהמשקה הזה לא מסייע לעיכול, פאדוד הוסיף שהוא כבד ואני אמרתי שתפקידו לסייע להנאה ולא לעיכול, העיכול שלי בסדר גמור.
מרמאו וניל וצימוקים – 40 מל' מרמאו קלאסי, 60 מל' וודקה וניל איכותית, משקשקים ומוזגים לכוס נמוכה עם קרח גרוס ושבבי שוקולד.
מרמאו מנטה תפוז – כוס נמוכה עם שתי קוביות קרח ועלי נענע מעוכים, 50 מל' מרמאו קליפות תפוז, 10 מל' פרנה ברנקה מנטה ומקל וניל שחומם מעל להבה.
מרמאו טקילה – כוס שוט של מרמאו ליצ'י , כוס שוט של טקילה איכותית, מפזרים מעט סוכר על גב כף היד, מקפיצים את שתי הכוסות בהתאמה ומסיימים עם סוכר ונשיקה מבת / בן הזוג.
אהד גניאל [email protected]