פורסם במגזין "יין גורמה ואלכוהול", יולי 2010 / אהד גניאל
איש האלכוהול – סיפור קייצי על מרגריטה טקילה
דמיינו דרך כורכר מפותלת, המובילה אתכם ליער עד ענקי לעיתים נדירות רואים פיסת שמים. כשעוצרים את הרכב שומעים ציוצים של ציפורים, צווחות של קופים ושאר מיני רעשים שגורמים לשערות עורנו לסמור. אחרי כמה שעות של נסיעה מגיעים למעין קרחת יער קטנה בה מוצבים מבנים קולוניאליים מפוארים ולרגע יש תחושה שאנחנו באתר צילומים הוליוודי. חלק מהתושבים נמנים על האדם הלבן והחלק המעניין הוא דווקא אדומי העור. הם צאצאיהם של האינדיאנים שחיו בארגנטינה לפני בואם של מגלי הארצות (ומשחיתי האדמה כמו שחלק מהתושבים כאן אומרים). קרחת היער גובלת בחוף ים עם חול בצבע זהב, אוקיינוס עם גווני כחול ותכלת ואופק בלתי נראה. מרבית החוף מוצל ע"י עצי היער הגבוהים. במרכז העיירה עומד טוטם (עמוד מפוסל מעץ הסקויה שמקשר בין האינדיאנים לעולם הרוחות ואבותיהם) שבפסגתו מגולף נשר עצום פורש כנפיים העומד על דב שפוער שיניים. תפסיקו לדמיין – המקום קיים ונקרא "קרילו" (Carilo). זוהי עיירת נופש לשמנה וסלטה של ארגנטינה. שם בחר איש האלכוהול לבלות שבוע "נקי" מעבודה לראשונה בחייו.
קשה להאמין שאיש האלכוהול שהינו עובד מסור של מדינת ישראל, החליט לראשונה בחייו בעידודה של זוגתו וילדיו לקחת חופש כמו שצריך (זוגתו הציבה אולטימאטום ואחרי לחץ פיזי מתון כשהוא כפות באזיקונים וכפות רגליו מחוממות באמצעות להבת נר – הוא הסכים).
איש האלכוהול הצליח להבריח למזוודתו חומר עבודה שטרם הספיק לעבור עליו באומרו לעצמו שאם יתפנה קצת זמן, נניח בחמש בבוקר כשכולם ישנו, הוא יוכל להשלים את החסר.
בחירת מקום הנופש כוונה כך שאין שם קליטה של טלפון נייד, בקיץ 2002 עיירת הקיט הייתה מנותקת מהעולם כמו שאנו מכירים אותו היום. שכרנו מספר חדרים במבנה מפואר בעל שלוש קומות שבנוי כולו מעץ. בכל צעד ושעל שעשינו נשמעו קול פיצוץ קטן ואחריו שריקה צורמנית של עץ העומד להתבקע. מיותר לציין שזה המלון היקר בעיירה…
בכניסה למלון יש בר קטן מעץ, מאחורי הדלפק עומד גבר אדום עור, עם צמה דקיקה היוצאת מקודקודו ואליה קשורוו נוצות צבעוניות, חיוכו חסר השיניים אלינו יוצר אמפתיה ומיד אנחנו מתיישבים. איש האלכוהול ניסה ליצור קשר ושאל לשמו, התשובה הייתה: "קצ'ואה לימבגה" (Quechua Limbaga) שם של תרבות האינקה שמשמעה אלת הכוכבים. שאלתי בעברית את איש האלכוהול למה נתנו לו שם של בת? איש האלכוהול אמר בחיוך: "אל תשאל כדי שלא יוציא פתאום את הטומהוק ויקרקף אותנו". כיוון שראיתי שהלוחם הקדום מביט בסקרנות על שנינו שאלתי אותו כבדרך אגב אם יש כאן אינדיאנית שמתמחה בניקוב הגוף. בזכותו הגענו למבנה מעץ ועור בדומה לאוהל אינדיאני עגול. באוהל היו מיני תכשיטים חלקם ייוצרו ע"י אינדיאנים וחלקם כנראה נגנבו ע"י פשיטות של אדומי העור בסין, כיוון שעל חלק מהמוצרים היה כתוב באנגלית "מיד אין צ'יינה". איש האלכוהול פנה לחוף הים ואשת איש האלכוהול הצטרפה אלי. ביקשתי לעשות חור בחלק העליון של אוזני. האינדיאנית נתנה את הרושם שהיא מנוסה בכך, נתנה לי כוס עם משקה ואמרה תשתה. תוך כדי שתיית המשקה האלכוהולי היא ניקבה את אוזני עם חתיכת מתכת קטומה. המשקה האלכוהולי פרץ מגרוני והושפרץ על כל סובבי. ראשי הסתחרר, אבדתי את היציבות ונפלתי על הרצפה. כך קרה שבשלושת הימים הראשונים שלנו בקרילו יכולתי לשבת בבר של קצ'ואה ולשתות את יגוני. אחרי שלושה ימים עם קצ'ואה המתמחה ברקיחת מרגריטות מטקילה לא הצלחתי לקום וזאת על אף שחזרה אלי יציבותי.
מה זה בכלל?
מרגריטה היא קוקטייל על בסיס טקילה {על טקילה במדורו של איש האלכוהול בגיליון 134} שמוגש מנוער היטב או בבלנדר עם קרח. בבר של קצ'ואה לא היה בלנדר ויחד עם זאת הפרא הזה (כמו שחלק מהלבנים כינו את האנשים המדהימים האלה) ידע לעשות קסמים עם חומרי הגלם ובלי הבלנדר. המרכיבים הכמעט קבועים במרגריטות הם: טקילה, ליקר תפוזים (רצוי קואנטרו) וסאוור (תערובת של מיץ לימון וסוכר). היחס הנכון ע"פ אי בי אי (איגוד הברמנים הבינ"ל) הוא: 50% טקילה, 21% מיץ לימון או ליים ו-29% ליקר תפוזים (טריפל סק). המרגריטה לרוב מוגשת בכוס מיוחדת לה, בעלת רגל דקיקה ושני שלבים להכלת המשקה כשהתחתון קטן מהעליון.
קצ'ואה סיפר לי שיש הרבה סיפורים למקור השם: האמריקאים גורסים שבתקופת היובש הייתה שחקנית בשם מרג'ורי שהייתה חוצה את הגבול למקסיקו רק בשביל לשתות קוקטייל ומכאן השם. הברמן המקסיקני פנצ'ו מורלס גורס שהוא הכין את הקוקטייל לחיילים האמריקאים שפקדו את עיירת הספר המקסיקנית הסמוכה לגבול ארה"ב. יש סיפור על ברמן אחר שייצר את התערובת לכבוד חברתו מרגריטה. אפילו הקפיטליסטים (כשהתכוון ליצרני הקואנטרו) גורסים שזאת אישה חובבת אלכוהול שרקחה את הקוקטייל. נמצא אינדיאני שטוען שהמשקה הינו המצאה שלו ובאומרו כך הצביע לעבר דמות כהה ששכבה בפינה צנועה כבר שלושה ימים והדיפה ריח אלכוהולי והזנחה. דעו שיש למעלה משמונה סיפורים נוספים על מקור השם.
אחרי ששתיתי מרגריטות רגילות התחיל קצ'ואה במרגריטות המיוחדות שלו שכללו פירות קייצים ועסיסיים.
איך עושים את זה?
מרגריטה ק"ק (קצ'ואה קרילו): 50 מל' טקילה (איכותית), 40 מל' ליים סחוט טרי, 40 מל' מיץ אננס, כפית סוכר (קצ'ואה לא שמע על מי סוכר) ושני עלי מנטה (אפשר גם נענע). משקשקים בשייקר עם קרח ומוזגים לכוס. אפשר לקשט עם עלה מנטה טרי.
אנרנחדו מרגריטה (מרגריטה כתומה Anaranjado Margarita): 50 מל' טקילה, 40 מל' מיץ תפוזים טרי, 30 מל' טריפל סק, משקשקים בשייקר עם קרח, מוזגים לכוס ומוסיפים 20 מל' בירה (במקרה דנן דובר בקילמס Quilmes) ופרוסת תפוז מקורמלת ויבשה.
MMM (Margrita, Melon & Mango): 40 מל' טקילה, 30 מל' מידורי, 30 מל' מיץ מלון, 30 מל' מיץ מנגו, משקשקים בשייקר ומוזגים לכוס שמלאה בקוביות מלון ומנגו קטנות. קצ'ואה הסביר לי שככה אוכל לשתות יותר.
סנגרה מרגריטה (מרגריטת דם Sangre margarita): 50 מל' טקילה, 30 מל' קואנטרו, 20 מל' ליים, למעוך פנימה שלושה תותים, למזוג דרך מסננת לכוס שבה יש תותים חתוכים שהושרו שעה קלה בטקילה.
מה עוד?
עיירת הקיץ קרילו של קיץ 2002 עברה שדרוג רציני והיום מדובר בעיר קיט מהמיוחדות בעולם. כשמגיעים לשם מחד אמליץ בחום על שתייה מרובה (גם קצת מים ולא רק אלכוהול) ומאידך להתרחק מהחנות של האינדיאנית – היא לא יודעת לנקב חורים לעגילים בגוף האדם, אני לעיתים עוד רואה אותה בחלומות הבלהות, כן זה נכון שיש אזורים באוזן שניקובם פוגע בשיווי המשקל ושלא כמו בהשפעת האלכוהול – אין בזה שום כיף.
בישראל הקיץ מביא איתו המון פירות ואפשרויות מגוונות למרגריטות מרעננות ולא קפואות, נסו עם משמישים, שזיפים, אבטיח, נקטרינות, אפרסקים, קיווי, דובדבנים ועוד.
מה עושים עם זה?
חברים, הקיץ כבר כאן. תחזרו לתחילת המאמר ותתחילו לדמיין, תחשבו על הפירות, תחשבו על שילובי הטעמים ותתחילו לנסות – אני מבטיח שאם תלגמו את כל הניסיונות, תגלו שהכל טעים.