פורסם במגזין "יין גורמה ואלכוהול", דצמבר 2009 / אהד גניאל
איש האלכוהול והמשקה השחור (לא רק לכאבי בטן)
אומצות הבשר נוטפות הדם הונחו על השיש הרחב, הננה (עוזרת, מטפלת ומנהלת משק הבית במדינות אמריקה הלטינית) קילפה את העגבניות כהכנה לסלט עגבניות מקומי חריף. איש האלכוהול גרס מגוון גרגירי פלפלים להם הוא קורא "ארבע העונות" מעל נתחי הבשר, פיזר מלח גס והחל ללטף ולעסות את הנתחים העסיסיים. במבט מהצד נראה היה שנתחי הבשר מתמסרים לידיו ואצבעותיו החזקות של איש האלכוהול. ההפסקות במלאכת הבישול של איש האלכוהול נוצלו כדי ללגום מהבירה המקומית קילמס (Quilmes) או כדי לנשנש זית ופלפל שיפקה. שיהק והמשיך במלאכתו. הכל היה לכבוד הזמנתם של דיקן אוניברסיטת בואנוס איירס וראש הקהילה היהודית. איש האלכוהול בחר בחג החנוכה כדי להפגין את כישרונות הישראלי בעולם הבשר ולתת "פייט" ראוי ל"פאריג'ה הארגנטינאית" (המנגל המקומי) – באנו חושך לגרש! הגרגרנית שאיתו אמרה: "תראה להם מאיפה משתין הדג". אני בן 13 ואינני מבין כיצד דג קשור לבשרים שמכינים. איש האלכוהול הבחין בי ומיד הוריד כוס מהמדף המקורר ומזג לתוכה במיומנות את שארית בקבוק הבירה. "אבא כואבת לי הבטן, אני לא רוצה בירה", אמרתי. עיניו הכחולות והעמוקות הרצינו והביטו בי פנימה, גבותיו התכווצו והראו את התפשטותה של דאגה היורדת דרך קמטיו העדינים ונעלמת בין שערות זקנו העבות.
"זה הזמן להכיר חבר אלכוהולי שפותר את הכאבים" אמר והלך בהפגנתיות לחדר האירוח ולבר הפינתי. מדובר בארון פינתי בנוי מעץ מלא שדלתותיו עשויות מגילופי עץ נפתוליים ומשוות לו מראה עתיק ומהודר. מתוך הארון משך איש האלכוהול מדף שהפך לשולחן קטן ועליו העמיד מספר בקבוקונים קטנים עטופים בנייר חום. איש האלכוהול התקרב אלי ואמר כממתיק סוד: "רוב האנשים שותים אותו בסיום הארוחה כדי שיסייע להם בתהליך העיכול, מה שהם לא יודעים היא שהשפעתו מעולה וטובה יותר כאשר הוא נלגם בטרם "יאכלו" וחייך אלי חיוך ממזרי.
איש האלכוהול סובב את הפקק הירוק הקטנטן ואמר לי ללגום את כל תכולת הבקבוק בפעם אחת. הוא הזהיר אותי שתחילה יהיה לי טעם מריר אך התחושה בסוף תהייה נהדרת. זאת הפעם הראשונה שקבלתי אזהרה על טעמו החזק של המשקה בוודאי מדובר על משהו מיוחד. עשיתי כדבריו והרגשתי את המרירות בכל חושיי החל מהיד המחזיקה את הבקבוק דרך עמוד השדרה, הריח, האוזניים שלפתע נפתחו (ממש כמו באווירון), העיניים שנסגרו וכמובן הטעם שפשוט עטף את כל חלל הפה והגרון בדרכו לפתור אותי מכאב הבטן.
"אונדרברג" אמר איש האלכוהול, ככה קוראים למשקה הזה. "מה אתה אומר?", שאל. "מר מאוד", עניתי.
מה זה בכלל?
בעצם מדובר במשקה מריר (bitter) שידוע כדז'סטיף יחד עם זאת איש האלכוהול טוען בתוקף (ואני מאמין לו) שהמשקה הוא אפריטיפי לא פחות מאשר דז'סטיפי ו"לא מעניין אותי מה הצרפתים אומרים על המשקה הגרמני הזה". הבקבוקון מכיל 20 מל' של אלכוהול בחוזק של 44%, הוא עטוף בנייר קש חום, עלמת החן המופיעה על גבי האריזה היא אשתו של אמיל אונדרברג. עם פתיחת ההברגה הירוקה מתפזר ריח חזק של תרופה וטעמו לשותים אותו לראשונה הוא חזק ועוצמתי. איש האלכוהול סיפר לי שיש פעמים שהוא מצטייד בבקבוקון כזה בכיס חליפתו כדי שיוכל לשתות לאחר הארוחה אליה הוזמן.
איך עושים את זה?
הכל התחיל בשנת 1846 הוברט אונדרברג היה הראשון בשושלת שייצר את המשקה (עד היום, מזה חמישה דורות שהחברה מנוהלת על ידי משפחת המייסדים). הוא אסף 43 צמחים ארומאטיים ממדינות העולם השונות והשרה במיכלי מתכת יחד עם מים טהורים ואלכוהול איכותי (מדובר במתכון שמור וסודי העובר מאב לבן). חלק מהעשבים נחתכים זמן קצר לפני תחילת ההשריה כדי לשמר את הטעמים הארומאטיים. התערובת המדויקת נעשית על ידי בני המשפחה האמונים על שמירת המתכון הסודי. התהליך הסודי נקרא "תמיד אותו הדבר" (Semper Idem). התהליך מבטיח את ההתפשטות העדינה והאפקטיבית של טעמם של העשבים. הנוזל המושרה עובר לחביות עץ אלון מסלובקיה כדי להבטיח את הטעם האחיד. הנוזל שנותר מועבר למיכלי קירור ומהם לשכבות של פילטרים. משם המשקה מוכנס לביקבוק ולאחר מכן לעטיפה בנייר הקש החום. חשוב לציין שמדובר בתהליך שמייצר את אותו טעם בדיוק בהתמדה כבר יותר ממאה שנה. מעבר לעשבים וריכוזיהם השונים ולאלכוהול האיכותי יש במשקה גם מי שתייה טהורים שעוברים בדיקות מחמירות על ידי החברה.
מדובר במשקה שעוזר מאוד למערכת העיכול, המשקה נקי מתוספי סוכר, נקי מגלוטן, פחות מ-11 גרם פחממות, 49 קלוריות, כל המרכיבים הם "מתנות" מהטבע, ולמקפידים, חשוב לא פחות לדעת, שהוא כשר!
איך שותים?
כשהולכים לארוחה רצינית ניתן פשוט להחביא את הבקבוק באחד הכיסים, בסיום הארוחה לגשת לשירותים ופשוט ללגום אותו בשקט ולהשתדל לא לדבר לאחר מכן – הריח מסגיר אותך מיד.
אם מעוניינים להגיש זאת בכוס חייבים לדאוג שמדובר בכוס עם רגל ארוכה כך שתהייה הכוס הגבוהה ביותר שניצבת על השולחן (קורדיאל גבוהה). אפשר גם להגיש בכוס שוט.
מה עוד?
אפשר להפתיע את המוזמנים ולהגיש להם בסיום הארוחה סורבה של אונדרברג (הרעיון המקורי שייך לאונדרברג): חמישה ליצ'י טריים, שני תפוזים סחוטים, ס"מ סנגוויל, 100 מל' מיץ חמוציות, שתי כפיות סוכר, שני בקבוקוני אונדרברג. להקפיד שכל המוצרים קרים, להכניס למיקסר ולעבד אותם לנוזל, להוסיף את האונדרברג קוביית קרח, לגרוס ולמזוג.
הסלוגן של החברה הוא: Underberg – The sign of well-being.
מה עושים עם זה? (קוקטיילים)
הדרך הכי טובה להתחיל בעדינות היא עם קוקטייל אדיאמוס – בקבוקון של אונדרברג, 40 מל' של קלבדוס, 40 מל' של ליקר שוקולד. משקשקים את הכל ומוסיפים 20 מל' שמנת מתוקה.
יש יפאנים שמוסיפים בקבוקון של אונדרברג לסאקי חם, שווה לנסות.
"השפד הקטד שכח לסגור הדלת" – קוקטייל לטיפול בצינון, בקבוקון תרופת הפלא (אונדרברג) מיץ מלימון שלם ובריא (אם יש לימוני יוזו אז עדיף), שתי כפיות דבש, 150 מל' של מים חמים. לערבב טוב טוב ולחזקים שבינינו אפשר להוסיף מעט וויסקי.
הצועני – בקבוקון של אונדרברג, 60 מל' של אייריש קרים בייליס, 30 מל' של פרנו, 20 מל' של קואנטרו. לשקשק בשייקר עם קוביות קרח למזוג וליהנות.
לאוהבי הוודקה יש את "נערת העשבים" (Herb Girl) – בקבוקון של אונדרברג, 20 מל' של וודקה טובה, 20 מל' מיץ חמוציות, 10 מל' קרקאו אדום. לערבב את הכל עם קרח ולמזוג נקי לכוס קוקטייל. תראו שהתוצאות דומות לעשבים אחרים.
למתעניינים:
סלט העגבניות החריף – חורצים את הצורה איקס על העגבניות (לפחות שש עגבניות) ומכניסים אותן לקערה עם מים רותחים. אחרי שלוש עד ארבע דקות מקלפים בעדינות יתרה את קליפת העגבנייה. לאחר מכן חותכים את העגבנייה לריבועים בגודל ס"מ אחד, לכלי של הסלט מוסיפים את העגבניות והנוזלים שניגרו מהן. סוחטים לימון שלם ומוסיפים אותו לקערה. מוזגים שמן זית ביד רחבה ומוסיפים מלח. חותכים שני פלפלים ירוקים חריפים לטבעות דקיקות מאוד ומוסיפים לסלט. מערבבים את המרכיבים וממתינים שעתיים לפחות. מומלץ לאכול עם כיכר לחם טרי.
אהד גניאל – אי"מ הדרכות