אחריות בניהול או
- אחריות והגדרת תפקיד
- מדוע אחריות כל כך כבדה?
- מה הקשר בין אחריות ניהולית לאשמה?
אחריות בניהול בכלל ואחריות בפרט יכולות להיות כלי עוצמתי ומשפיע. השימוש הלקוי שנעשה במילה או בערך המיוחד והחשוב הזה, עושה עוול. ניהול בשיטת אימ מתבסס על שלושה עקרונות ניהוליים, ניהול לאור מטרה, ניהול באחריות וניהול למסוגלות עצמית. ניהול באחריות הוא האמצעי כי הוא גם העקרון שמקשר בין המטרה לבין הדרך או אופן הביצוע – תוך הגברת המסוגלות העצמית.
ניהול באחריות
אחריות – הגדרה מילונאית: מילה בנקבה, שורש אח"ר. הכוונה למצב שבו אדם מקיים את חובותיו ונושא בתוצאות. מדובר במצב משפטי, מי שפעל שלא כדין בתחום אחריותו וגרם נזק – יישא בתוצאות. האחריות מחייבת דאגה ופעולה לתחום שעליו האדם אחראי.
אחריות כערך היא הרבה מעבר לסוגיה משפטית, אדם שחיי בחברה חייב להבין את ההשפעה וההשלכה של פעולותיו על סביבתו. מנהלת ומנהל, חייבים זאת ביתר שאת.
אחריות והגדרת תפקיד
כל מנהלת או מנהל מחזיקים בהגדרת תפקיד בין היא כתובה ובין אם לא. האחריות מתקיימת מרגע שאנו מחזיקים בתפקיד. בהגדרת התפקיד בשיטת אימ, יש נדבך שלם שעוסק באחריות ופורט כל תחום אחריות תחת התפקיד, לאופן יישומה של האחריות, "אופרציונליזציה" של תחמי האחריות. ככל שהדברים ברורים ובהירים, כך קל ופשוט לפעול באירועים והתרחשויות ארגוניות וניהוליות רבות על בסיס המנדט שהאחריות מקנה לנו.
מדוע אחריות כל כך כבדה?
לאחריות עוצמה אדירה כשלוקחים או מקבלים אותה על עצמנו. מנהלים אחראיים הם מנהלים בעלי השפעה גדולה וחשובה על עובדיהם, עמיתיהם ומנהליהם.
אחריות לעיתים מאיימת עלינו כי היא כבדת משקל, לקיחת אחריות היא ראשית התבוננות פנימה, בעצמי. בשאלת השאלות העצמית:
- מה אני עשיתי ש…?
- מה עלי לעשות כדי?
- במה אני השפעתי?
- מה אני צריך ל…?
להיות אחראי, זה לבחור, לקבל על עצמי סט של ערכים שביסודם טמונה ההבנה שאני נושא בתוצאות של החלטותיי, מעשיי ופועלי – על כל המשתמע. אחריות היא מושג חיובי הקשור בבחירות שלנו.
ניהול בפורומים בחברת יגואר לנדרובר – כשמנהלים ומנהלות לוקחים אחריות
אחריות בניהול או אחריות ניהולית
האחריות בניהול מתחילה בדברים הפשוטים: בכל ההחלטות, ההוראות, הפעולות שצריך כדי לגרום לדברים לקרות. התפוקה של המסגרת הארגונית עליה מנהל או מנהלת מופקדים (אחראיים), ההתפתחות של העובדים והמנהלים שכפופים להם, הקשר ביניהם, האווירה – הכל. כשמנהלת מחליטה לעשות בעצמה במקום להאציל היא אחראית על עצירת ההתפתחות או על החלשת המסוגלות העצמית או על הריכוזיות במחלקתה. נכון שבטווח הקצר זה יכול להיות מהיר יותר או איכותי יותר, אולם בטווח הארוך זה גורע מהיכולות של המסגרת הארגונית עליה היא אחראית. אגב לעיתים זה מנהל שמחליט להפשיל את השרוולים ולסייע כדי שלא יחוו עובדיו מצב שהם לא עומדים באחריות שלהם, גם ממקרה כזה נרצה להימנע. חלק מהבנה והפנמה של אחריות היא "הכאב" שבאי העמידה בה.
גם בניהול המרכיב החוקי של האחריות הוא חלק קטן מהאחריות המוסרית של המנהל.
דוגמה קיצונית לכך היא ההחלטה לסיים את העסקתו של עובד. האחריות לתהליך מכבד, ראוי, בונה היא הרבה מעבר לתהליך החוקי הסדור של השימוע. בתהליכים בהם אנו מייעצים אנו מקפידים הקפדה יתרה על כך. מנהל שמגיע למצב של פיטורי עובד, צריך לראות בעצמו אחראי לכך, הוא בגיוס לא מספיק מדויק, או בתהליך כניסה לתפקיד שלא היה מיטבי או בקושי או מורכבות בניהול אותו עובד.
במקרים בהם אנו שומעים או רואים שהעובד המועמד לשימוע, מופתע, האחריות היא חד משמעית של מנהלו הישיר. הרי לא ייתכן שמנהל אחראי לא דיוור את הקשיים או חוסר שביעות הרצון מפועלו ו/או תוצריו של העובד במשך עבודתו?! העובדה שהמנהל אחראי לא פוטר את המועמד לפיטורים מאחריות.
מה הקשר בין אחריות ניהולית לאשמה?
לרוב אציע להתנגד לחיבור האוטומטי בין אשמה לבין אחריות. אשמה היא מושג משפטי ואחריות גדולה פי כמה מכך. המיקוד באחריות מאפשר תפיסה ומחשבה על מה שניתן לעשות, על מה שנכון לעשות ועל "מה שאני יכול לעשות בתפקידי".
בשביל שנוכל להיות אחראיים צריכים להתקיים התנאים הבאים:
- היכולת לבחור בצורה חופשית בין אפשרויות (גם כאשר אלה יכולות להיות אפשרויות גרועות וגרועות יותר, כמו שאנו פוגשים במציאות המורכבת של השנים האחרונות בעולם הניהול והעבודה: התפרצות הקורונה, מחאה חברתית, השבעה באוקטובר…).
- הבנה של ההשלכות או התוצאות האפשריות של כל בחירה שניבחר. כך גם היכולת למנוע תוצאה מסוימת באמצעות בחירה שלנו.
- הדבר המרכזי הוא היכולת להתבונן פנימה ולחשוב בצורה ביקורתית ונוקבת כלפי עצמי ובכלל. ויקטור פרנקל כתב "אין תשובה לחיים אלא בקבלת עול אחריות".
בעולם הניהול והעבודה יש הגדרות ברורות לאחריות, בדיוק כמו לרשות המבצעת. למשל כאשר מתקבלת החלטת ממשלה, גם חברי ממשלה שהיו בדעת מיעוט והתנגדו להחלטה, הם אחראיים לה מתוקף החוק. זה נקרא "אחריות ממשלתית משותפת". מי שלא רוצה לשאת באחריות יכול להתפטר. מי שנותר בממשלה, מקבל את עול האחריות. דוגמה נוספת מהעולם הפוליטי הוא "אחריות מיניסטריאלית". מדובר בכך ששר המופקד על תחום מסוים, הוא עם אחריות מוחלטת על מה שקורה בתחום משרדו – כל מחדל בין אם נעשה על ידו או על ידי מי מעובדי משרדו, בידיעה או שלא בידיעה, בהוראתו או שלא בהוראתו. זאת אחריות.
נכון להפנים שכמנהלים אנו אחראיים, אנו אחראיים להצלחות ולכישלונות, להתפתחות של אנשינו, לתפוקה שלהם, להנאה שלהם מהעבודה, לחיבור שלהם לארגון, למחויבות שלהם, למוטיבציה שלהם. אחריות היא עוצמה אדירה שכאשר מאמצים אותה באמת, פועלים ומשפיעים ויכולים ליצור סביבת ניהול ועבודה מיטבית ומטיבה, לנו ולאנשינו.
בעת הזאת (אפריל 2024) כשחלקנו עדין במילואים (מתוך אחריות), ראינו את הבחירה באחריות של רבים, לוחמים, חיילים, מפקדים. ישראליים אחראיים, שעצרו הכל והתגייסו מתוך תחושת אחריות גדולה לקיומה של מדינת ישראל. ראינו את האחריות המדהימה של ארגוני החברה האזרחית, שלקחו אחריות בכל מקום שבו מוסדות שלטון וארגוניים מדינתיים לא לקחו או כשלו בלקיחת אחריות. ראינו את הישראלי היפה, שמחפש לסייע ולתמוך, לדאוג לאחר ולהירתם למאמץ. ראינו שכל ואקום התמלא באנשים אחראיים. חובתנו להמשיך כך, מעתה ועד עולם.
בנימה אישית, אחריות היא נושא שאני עוסק בו לא מעט, בספטמבר 2023 עלה פרק שלם בהסכת שלנו: "על העוצמה הניהולית שבאחריות אמיתית" – כדאי להאזין לו.
עוד לפניו בפברואר 2023 עלה מאמר קצר על "אנושיות בניהול ומנהיגות אחראית"
ואם הגעת עד לכאן, מומלץ לקרוא את המאמר "ניהול זה לא שחור או לבן" על מציאות שאינה קוטבית, מאמר מרחיב דעת.