כיצד מחליטים מי הוא אותו עובד חיוני? מדובר במשימה לא פשוטה כלל. על אחת כמה וכמה כאשר היא צריכה להיות מבוצעת בשלט רחוק. בראשית המשבר החלו קברניטי המדינה בהגדרה מיהו "עובד חיוני" ומי לא, עם החמרת ההנחיות והקטנת כוח העבודה, כל מנכ"ל ומנהל היה צריך להתמודד עם אותה השאלה וההחלטה שבעקבותיה בעצמו. כיצד להציג זאת לעובדים? מהן התבחינים שיסייעו מצד אחד לשמור על תפקוד הארגון ומצד שני יקחו בחשבון את השיקולים במצבם האישי של העובדים? מה גובר על מה? 

חישבו על מנהל שצריך להגדיר בתוך צוות העובדים שלו את מי חייבים ועל מי אפשר לוותר מחר בבוקר. אני משוכנע שבלא מעט מקרים נשבר האמון של העובדים אל מול ההנהלה והמנהל הישיר. ומה לגבי צמצום בשיעור העובדים במקומות העבודה? איך מחליט מנהל מי שייך ל-30% היעילים במפעל ואת מי שולחים הביתה לחל"ת או שמוותרים עליו? גם כאן ייסדק משהו באמון שעובד יחוש כלפי מנהלו הישיר וכלפי ההנהלה ביום שאחרי (יתכן שגם מהות תפקידו ייתפס כמיותר, הרי תפקידו "נבחר" להיות לא חיוני, כיצד יכולים אותם עובדים לחזור ולעבוד באותה התפוקה כאשר הופנמה התחושה שהם "לא חיוניים" או הכי פחות יעילים או חשובים לארגון?). אני מתאר לעצמי את השיחה ביום שאחרי החזרה לעבודה בין העובדת למנהל: "למה את רונית, שהגיעה לפני שנה לעבודה, השארת בתפקיד, ואותי, עם וותק של עשר שנים הוצאת לחל"ת? היא יותר חיונית ממני?"

נמליץ גם לקרוא על אנושיות בניהול.

לאחר שהמנהל בוחר מי ממשיך לעבוד כרגיל ומי לא, איך הוא מתכוון להניע אותו לפעולה, לבקר את עבודתו מרחוק? למשל, אם העובד מקבל שכר רגיל אז מצופה ממנו שגם יעבוד כרגיל, לא?! האם עובד שזמין פחות מהבית לשיחות או מיילים (הרבה פעמים בנסיבות אמיתיות כמו שלושה בנים קטנים שהולכים מכות בבית) יגרום למנהל שלו לפגיעה באמון כלפיו? סביר להניח שזה עלול לגרום למשבר. 

נכון לחשוב כיצד אוכל לכמנהל לייצר בקרה ולא פיקוח, לפעול בשקיפות שתביא גם את עובדי לנהוג בהתאם ולחזק את האמון שלנו האחד בשני. 

עוד דוגמה מעולם העבודה קשורה לפיטורי עובדים: יתכן וחלק מהחברות ינצלו את המומנטום ויפטרו עובדים שרצו כבר מזמן להיפרד מהם, אך גררו רגליים. ארגונים אחרים יכולים לנצל את המשבר לצמצום קבוע בכח האדם ביום שאחרי. אם משמרת כללה עד היום 4 עובדים ולאחר המשבר תכלול 3, העובדים שנשארו עלולים להרגיש ש"חוסכים עליהם" בעוד שהם עושים את אותה העבודה.

ומה לגבי בדיקות השב"כ למעקב אחר חולים מאומתים? כאן נפער סדק בקודש הקודשים. חלק מהאזרחים לא מאמין שמדובר בהחלטה כל-כך תמימה וממש מרגיש כי פרטיותו נפגעה. האם יחסי האמון בגוף שאמור לשמור עלינו נפגעו – לדעתי, בהחלט שכן.

זה ממשיך בהתנהלות משרד הבריאות: כשהשיא, לדעתי, הגיע עם בדיקות הקורונה השגויות שפורסמו. אנחנו לא יודעים כבר למי להאמין. האם ההודעה שקיבלנו נכונה? האם זו טעות ואנחנו צריכים לצאת מהבידוד? כן מסיכה או לא מסיכה? חסרים מטושים או שלא? צריך לעשות בדיקות לכולם או לא? ההודעות הסותרות פגעו מאד באמון הציבור. כמובן שגם משרד האוצר הוציא הודעות מבלבלות, שלא בטוח יעמוד בהן, על מענקים לציבור העצמאים.

נעבור לדיגיטל. עד שמצאנו דרך נוחה וחינמית לתקשר עם מקום העבודה שלנו דרך ZOOM נחשף כי גם כאן נשבר האמון: פורסם כי קיימת חשיפת מידע ומעקב באפליקציה: פיצ'ר מעקב אחר תשומת-לב, שבו מנהלי שיחות יכולים לראות מי מהמשתתפים יצא מהפגישה למשך יותר מ-30 שניות. איפה האמון בעובדים? אתם באמת צריכים את הדבר הזה כדי להאמין לעובדים שלכם?

אז אפשר לומר שאנחנו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה יש הרבה טעויות שאפשר לסלוח עליהן. אני יכול להבין זאת, אך אין לי ספק שכולנו נצא הרבה יותר חשדניים כלפי הממסד וכלפי ההנהלות והמנהלים בתום עידן זה. תאמינו לי 😊